70 אלף על המזבח - שמו"ב כ"ד | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה CANSTOCKPHTO ת.פרסום: 20/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

האמת – עוד פרק המעיד על דויד. דויד שמתבכיין ומיילל ליהוה לאחר שהוא מבצע חטאים.
הפרק מתחיל בכך שיהוה עצבני על העם (לא ברור למה, אבל כבר התרגלנו שיהוה מתעצבן בקלות) וכדי להעניש את העם הוא מדיח את דויד לבצע חטא.
זוכרים? דויד הפך את עצמו לעם עצמו. אני הוא העם. את מחיר חטאיו ישלם כמובן העם.
ומה החטא שיהוה מדיח את דויד לבצע – מפקד של העם.
עפ"י התורה, ביצוע של מפקד לעם הוא מסוכן ועלול להביא מגפה. למה? יש הרבה פרשנויות. 
אני בוחר בפרשנות פשוטה – מפקד מבצע השליט. דרך המפקד הוא יכול להעריך את מצב העם ולגבות מיסים או לגייס אנשים לצבא. ומצד שני, אותו שליט "לא סופר" את העם (ביטוי מודרני מאוד רלוונטי) ולמעשה שוכח אותו לאחר המפקד (או לאחר הבחירות אם תרצו). זו הסיבה שהתורה מזהירה מפני מפקד.
את דויד כל זה לא מעניין. הוא מחליט על מפקד אז יהיה מפקד.
אבל כידוע – דויד מפעיל אנשים אחרים לבצע את חטאיו. הוא מצווה על יואב לבצע את המפקד.
יואב מנסה להניא את דויד מהעניין – אבל דויד מתעקש והמפקד מתבצע.
לאחר ביצוע המפקד דויד לפתע נזכר שזה חטא ופונה לאלוהים בבקשת סליחה. זה סדרתי אצל המלך דויד – לחטוא ואז לבקש סליחה ומחילה. כמו גבר מכה. כל כך עלוב.
התוצאה – אלוהים כועס ומודיע לדויד, דרך הנביא גד (שכבר ראינו אותו בהופעה קצרה קודמת בספר) על התוצאה של מעשהו:

יא וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר פ וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר ׃ יב הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ ׃יג וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁים נֻסְךָ֙ לִפְנֵֽי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱיוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֨בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר

כדי לכפר על החטא שלך, אומר גד לדויד בשם יהוה, תבחר בין שלוש אפשרויות:
- שבע שנות רעב בארץ
- שלושה חדשים של תבוסות מלחמתיות
- שלשה ימים של מגפת דבר.
נפלא – דויד חוטא (ביוזמת יהוה) ודויד יבחר בין 3 אופציות איך לדפוק את העם. 
מה אתם הייתם עושים במקום דויד?
אני הייתי מתווכח ושולח את גד למו"מ קשוח עם יהוה. הייתי מציע את עצמי במקום כל הטירוף הזה.
אבל דויד, כמו דויד – בוחר באופציה השלישית שנראית לו הקלה מכולן.
התוצאה:

טו וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֨בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ

70,000 (!) מבני העם מתים ממגפת הדבר.
ואז, כשמלאך יהוה מתקרב לירושלים, עוד מעט פוגע בדויד עצמו, יהוה מחליט להפסיק:

טז וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ׀ יְרֽוּשָׁלִַם֮ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן ֯הָאוֹרְנָה הַיְבֻסִֽי ׃

דויד, עוד לא יודע שיהוה עצר את המגפה, אבל מרגיש שהיא כבר קרובה לירושלים, קרובה אליו, מתעורר ומבקש הפסקה. הוא מבין שעליו להציע ליהוה את עצמו וביתו במקום את העם:

יז ס וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֨אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי

הנביא גד אומר לדויד שכדי לקבל הפסקה, עליו להקים מזבח ליהוה במקום מסוים – הגורן של ארוונה.

יח וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן ֯אָרָנְיָה הַיְבֻסִֽי ׃

למה דווקא שם? לא מוסבר.
דויד הולך ומבצע את המטלה. הוא קונה את גורן ארוונה בחמישים שקל כסף (לארוונה לא באמת הייתה אופציה לסרב למלך), מעלה קורבנות והמגיפה מפסיקה.
במסורת היהודית נקבע שגורן ארוונה הוא המקום המדויק להקמת בית המקדש.
אין בכך שום רמז בפרק הזה ולדעתי אם זה נכון, אז זה עצוב מאוד. בית המקדש ייבנה במקום שבו העלה דויד זבח ליהוה על חטא שהוא חטא בגלל יהוה שגרם למוות של 70,000 אנשים שלא ברור במה חטאו. 
אני מעדיף את הפרשנות שלי – אין ליהוה שום כוונה לתת למישהו לבנות לו בית כי אין לו צורך לא בבית ולא בקורבנות. אלויהוההים רוצה שאנשים יהיו טובים. כשזה יקרה לא יהיה גם לאנשים צורך לבנות בית ולהעלות קורבנות.
=====
הפרק הזה סוגר את ספר שמואל ב`.
דויד מתגלה שוב כמלך שבני האדם פוחדים ממנו ועושים את דברו.
הוא עצמו – חוטא סדרתי לאלוהים ולאדם.
הוא עצמו לא אוהב איש אלא רק את עצמו ואת אלוהים.
הוא עצמו לא מרחם על עמו אלא כאשר הרעה קרבה אליו אישית.
הוא עצמו מתרפס למול אלוהים ובוחר שלא להתווכח על 3 אופציות בלתי אפשריות הניתנות לו.
זה מלך ישראל. מלך שהוא אהוב אדם, אימת אדם ומתבטל כולו ,בפני אלוהים.

זהו "דויד מלך ישראל" וזה גם אסוננו.