מעשה בשלושה גיבורים | שמואל ב' כ"ג | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 20/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר? וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ, וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד, וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה, וַיֹּאמֶר: חָלִילָה לִּי, יְהוָה, מֵעֲשֹׂתִי זֹאת - הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם! וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם. אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים.

המעשה בשלושה הגיבורים מזכיר לנו את עלילות החבר`ה מה-101, שחלק ממעשיהם לא היה במסגרת מבצעים צבאיים רשמיים, כמו טיוליו של מאיר הר ציון לסוריה ולפטרה או מבצע הנקמה שלו בבדואים על רצח אחותו שושנה. סיפורי הגבורה הלא-צבאיים של מאיר הר ציון ושל דומים לו היו פופולריים מאד בשנות ה-50, פופולריים לא פחות מסיפורי המבצעים הצבאיים שלהם.

מה עשו שלושת גיבורי דוד? בית לחם היתה באותם זמנים בידי הפלישתים, ודוד הצעיר, מנהיג ה-101 של ימיו, התאווה לשתות מים קרירים וצלולים מהבאר אותה הכיר מימי ילדותו בבית-לחם, עיר מולדתו. השלישיה הנועזת ביצעה חדירה אל המעוז הפלישתי, והצליחו לשאוב מים מאותה הבאר, לחזור בשלום אל מחנה דוד ולהביא למנהיגם הנערץ את המים שביקש. דוד עומד על האיוולת שבמעשה הגבורה הזה, וכדיפלומט ערמומי, תכונה מאד מוכרת אצל דוד, הוא מסרב לשתות את המים הגנובים, למרות מתיקותם, והוא מסיך או נוסך את המים האלה לה`.

חז"ל התקשו לקבל כפשוטו את האתגר שהציב דוד לגיבוריו, שכן הוא סיכן אותם ללא כל צורך. התלמוד הבבלי (מסכת בבא קמא, דף סא), מסביר, כי המים שביקש דוד, הם רמז לשאלה הלכתית שנשלחה לבית הדין בבית לחם. בית הדין היה יושב בשער העיר, וכך נזכר פעמים רבות בתנ"ך, כי שאלות הלכתיות הובאו לשער העיר, והכוונה לבית דין. דוד התקשה, כך אומרים חז"ל, בשאלה כיצד לנהוג בקרב בקשר לפגיעה בבתים של ישראלים, שהפלשתים התחבאו בהם. התשובה שקיבל הייתה שהדבר מותר לו, ודוד החמיר על עצמו, לא רצה לשתות את המים, כלומר נזהר מפגיעה באותו רכוש. נו, מילא...

עקיבא נוף, שהיה גם חבר כנסת לא כל כך חשוב, הוריש לנו פזמון חביב, המבוסס על אותו סיפור מקראי. כמיטב המסורת של מדרשי חז"ל בנה עקיבא נוף סיפור עסיסי מהפסוקים המעטים שבמקרא:

וְדָוִד חָשַׁק בְמַיִם מִן הַבְּאֵר שֶבְּיַד פְּלִשְׁתִּים, 
לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ יָצְאוּ שְׁלוֹשָה גְּבָרִים, 
מִהֲרוּ הֵם אֶל בֵּית-לֶחֶם מֵי הַבְּאֵר לְהַעֲלות, 
זֶה לָזֶה סִפְּרוּ בַּדֶּרֶךְ מַעֲשֵׂי גְּבוּרוֹת.

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, מַיִם, מַיִם לְדָוִד, 
מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך, מַיִם לְדָוִד.

סָח אֶחָד מֵהֶם: "שִׁמְעוּ נָא – עַל דַּרְכִּי נִצַּב לוֹ הַר, 
אֶת כַּפִּי עָלָיו הִנַּחְתִי – הִתְמוֹטֵט הָהָר". 
הַשֵּׁנִי אָמַר: "הַקְשִׁיבוּ – אֶת דַּרְכִּי חָסַם נָהָר, 
בְּקוֹלִי עָלָיו רָעַמְתִי – הַנָּהָר עָצַר"

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך....

הַשְּׁלִישִי, לְלֹא כָּל אֹמֶר, אֶת מַחֲנֵה פְּלִשְׁתִים שִׁיסַע, 
אֶת הַבְּאֵר עִל כָּל מֵימֶיהָ עַל גַּבּוֹ נָשָׂא. 
אָז דָוִד מִזְמוֹר הִשְמִיעַ לִשְׁלוֹשָׁה הַגִיבּוֹרִים, 
לַתַּנַּ"ך פָּסוּק הוֹסִיפוּ וּמֵאָז שָׁרִים:

מַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶך...

פזמון זה זכה להד ציבורי ענק, והוא זכור בחיוך עד היום בזכות הביצוע הממזרי של השיר על ידי שלישיית הגשש החיוור בפסטיבל הזמר העברי בשנת 1970, עם הטוניקות הקצרות מדי, שהתרוממו מדי פעם, וחשפו את מה שבפסטיבל מהוגן לא היה נהוג אז לחשוף...