רצח על קרנות המזבח - מל"ב ב' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה © Can Stock Photo / devon ת.פרסום: 23/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק הצוואה של דויד לשלמה, מות דויד וביצוע הצוואה ע"י שלמה.
דויד ממש נוטה למות והוא קורא לשלמה ונותן לו את צוואתו המכוונת להבטחת המשך מלכות שושלת דויד. הצוואה מורכבת מהאלמנטים הבאים:
1. תתבגר. אתה כבר לא ילד:

ב אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ.

אני מרגיש בפסוק הקצר הזה קרבה מאוד גדולה של דויד שלמה. 
2. לך בדרכי אלוהים ותורת משה:

ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם.

הסיבה ללכת בדרכי אלוהים ותורת משה – אלוהים יבטיח את מלכותך ואת המשך השושולת:

ד לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.

יפה מאוד - ללכת בדרך התורה הטובה בכל הלב ובכל הנפש.
=====
המשך הצוואה הוא "קצת" פחות טהור. הוא קשור לחיסול חשבונות שדויד, בהתאם לאופיו, משאיר לביצוע לשלמה.
חשבון ראשון – יואב בן צרויה.
דויד אומר לשלמה – אתה הרי יודע שיואב עשה לי דברים נוראיים (כנראה מתייחס לרצח אבשלום) ובנוסף גם רצח שני שרי צבא (אבנר בן נר, שר צבא ישראל ועמשא, שר צבא יהודה).
לכן, אומר דויד לשלמה את המשפט הבא:

ו וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל.

תהייה חכם שלמה ואל תאפשר ליואב לסיים ימיו בשיבה כשהוא חי בשלום.
בפעם הראשונה אנחנו נתקלים בקשר בין שלמה לחכמה. מסתבר ששלמה היה ידוע בחכמתו הרבה. דויד העריך מאוד את החכמה הזו, ולכן הפציר בשלמה להשתמש בה ולהבין שאין ברירה אלא לחסל את יואב בן צרויה. 
דויד מדגיש שיואב חייב לסיים את חייו לא באופן טבעי, לא בשלום – מדוע? הרי יכול היה שלמה לעצור את יואב ולשים אותו במאסר עד שימות מוות טבעי. 
אני חושב שדויד רצה שיהיה ידוע וברור לעין כל – יואב בן צרויה, אמנם היה נאמן למלוכה, אבל על הרציחות שביצע ללא אישור מפורש, אלא מתוך פירוש אישי שהוא נתן למה שהוא חשב שהמלוכה דורשת, חייב הוא לקבל דין מוות מיד המלך. 
הוא לא הואשם למשל ברצח של אוריה החיתי, משום שרצח זה בוצע בפקודה. הוא מואשם ברציחות שביצע מיוזמתו.
ומדוע לא ביצע דויד את גזר הדין בעצמו? מדוע העביר את המלאכה המלוכלכת הזו לבנו?
אני חושב שדויד העמיד כאן את שלמה במבחן ההתבגרות – כדי להיות מלך צריך להיות אכזר. זה כמובן בנוסף לנטייתו הטבעית של דויד לתת לאחרים לעשות את מלאכתו.
שלמה ביצע את צוואת דויד ושלח את בניהו להרוג את יואב בן צרויה. יואב ברח ונאחז בקרנות המזבח. בניהו דרש ממנו לצאת ולבוא לפגוש אותו כדי שיוכל לפגוע בו מחוץ למשכן, אבל יואב התעקש ואמר – פה אני אמות!:

ל וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל-אֹהֶל יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה-דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי.

בניהו מהסס וחוזר לשאול את שלמה מה לעשות? שלמה אומר לו – אין בעיה, תהרוג אותו שם, בעודו אוחז בקרנות המזבח:

לא וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע-בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי. לב וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת-דָּמוֹ עַל-רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי-אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר שַׂר-צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת-עֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר שַׂר-צְבָא יְהוּדָה. לג וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד-עוֹלָם מֵעִם יְהוָה

ובניהו מבצע.

. לד וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן-יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע-בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר.

=====
דויד ויואב בן צרויה, שתי הדמויות שהיו כה צמודות ותלויות זו בזו לכל אורך חייו של דויד, נפרדות מהעולם באותו פרק. דויד מת מזקנה ומושך אחריו את יואב ברצח. 
שאול ויהונתן לא נפרדו בחייהם ובמותם.
דויד ויואב לא נפרדו בחייהם, נפרדו מאוד במותם. ואולי בפגישה דמיונית שלהם, בעולם הבא, יואב הנאמן מחבק את דויד ומודה לו שלקח אותו יחד אתו.
=====
בפרק הזה שלמה, במצוות דויד, רוצח את יואב (באמצעות בניהו).
הם עוברים על הדיבר "לא תרצח" ועל תורת משה מספר ויקרא פרק יט`:

יז לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֨יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא ׃ יח לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה ׃

כלומר – אם יש בלבך משהו על מישהו אחר – דבר אתו על זה. אל תקום ואל תיטור.
מסתבר, שלמלכים יש פטור מהציוויים האלה, אם הם חושבים שזה יבטיח את המשך מלכותם לעד.
ידוע שמלכות בית דויד לא נמשכה לעד. יש מי שמתפלל שעוד ישוב המשיח למלוך על ישראל והוא יהיה מבית דויד. 
על זה אומר – איש באמונתו יחיה. 
=====
דויד, איש דמים, מעביר צוואת שמירה על תורת ישראל ושפיכות דמים ביחד.
=====