אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים - מל"א ד' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 27/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב, אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים.

פסוק זה, החותם את הפרק, אינו נשמע כתיאור עיתונאי אקטואלי של המצב בממלכת שלמה, אלא כתיאור `לאחור`, ממרחק של מאות שנים, כשמלכות שלמה הפכה לאגדה.

כיצד נוצרה אגדה זו?

אפשרות א`: שגשוגה של ממלכת שלמה היה אמיתי ומרשים כל כך, שדורות רבים אחרי כן עדיין דיברו בו. ברור שהפרטים אודות ממלכה זו כבר עברו עיבוד והרחבה כיד הדמיון או האמונה של סופרי התנ"ך, עד שעלו על הכתב ונשמרו לדורות בפורמאט שאנו מכירים כיום.

אפשרות זו מאותגרת על ידי חלק מהארכיאולוגים, המנסים לשייך את מפעלי הבניה המאסיביים שנחשפו בארץ (דוגמת מגידו) למאה התשיעית ולא לעשירית, המאה של שלמה. הוויכוח לא נסתיים, אבל, לומר את האמת, ככל שיותר אתרים נחפרים ונחשפים, מרשימה העובדה, שלא נמצאה עדות מובהקת לקיומה של ממלכת דוד ושלמה המפוארת.

אפשרות ב`: שגשוגה של ממלכת שלמה הוא, בעיקרו, אגדה, שינקה את פרטיה מכמה מקורות. האחד הוא רצונה של חצר ממלכת יהודה לנכס לעצמה את הבעלות על שטחי ממלכת ישראל, ביחוד לאחר שזו כבר חרבה. השני הוא, אולי, זיכרונות מן העבר הקרוב של אותם פליטים מממלכת ישראל שנדדו ליהודה, אודות פארה של חצר בית המלוכה של עמרי ואחאב, והעתקתם לתוך האגדה אודות ארמון המלך שלמה.

תחרות זו, בין ממלכות יהודה לישראל, היתה, ככל הנראה, אמוציונאלית מאד, ובהחלט יתכן כי הניבה, בין השאר, את הסיפור על הממלכה המאוחדת, שהיתה מעין תור הזהב של הקיום היהודי העצמאי בארץ ישראל, ואת האידיאל של איחוד שתי הממלכות מחדש באחרית הימים.

עצם הזכרת השמות `יהודה` ו`ישראל` באותו פסוק מסיים של פרקנו, מעידה על כך, שהוא נכתב כאשר יהודה וישראל כבר היו שתי ישויות מדיניות נפרדות, ואולי אפילו לאחר חורבן ממלכת ישראל.

קריאה בכתבים, העוסקים בספר העתיק של האתיופים `כבוד המלכים`, מזכירה במידת מה את הנושא בו עסקנו כעת. יש הסבורים כי הספר נכתב בסביבות המאה השישית לספירה, שבה נאבקו בתי המלוכה של אתיופיה הנוצרית עם חמיאר, יורשת ממלכת שבא שבתימן, שבאותם ימים רחוקים נשלטה על ידי יהודים. הספר מספר על בנם של שלמה ומלכת שבא, שחזר לאתיופיה מביקור בירושלים, כשאיתו פמליה של בניהם הבכורים של הכוהנים והאצילים של ממלכת שלמה, ובין כליו – ארון הברית שגנב מירושלים. הספר מצדיק את המעשה, וחותר לקבוע, כי מנליק, בנם של שלמה ומלכת שבא, הוא היורש החוקי של ממלכת שלמה, וכי עַמּוֹ, המונהג על ידי אליטה עברית, הוא העם הנבחר, אחרי שאלוהים מאס בעמנו. הנצרות האתיופית, על פי הספר הזה, היא היורשת החוקית של היהדות המאוסה.

ממלכה קטנה וחלשה כממלכת יהודה, הנאבקת על הדימוי שלה מול ממלכת ישראל הפוריה והחזקה הרבה יותר, היתה זקוקה גם לסיפור האגדה הזה אודות ימי הפאר של הממלכה המאוחדת. כך יאמרו אלה, המטילים ספק בסיפור הפנטסטי אודות ממלכת שלמה.