יְהוּדָ֤ה וְיִשְׂרָאֵל֙ רַבִּ֔ים כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב אֹכְלִ֥ים וְשֹׁתִ֖ים וּשְׂמֵחִֽים - מל"א ד' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה © Can Stock Photo / Eivaisla ת.פרסום: 27/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שלמה מבסס את שלטונו באמצעות מנגנון בירוקרטי הכולל שלטון מרכזי וחלוקה ל 12 מחוזות שלא על פי חלוקה שבטית. על כל מחוז מופקד נציב שתפקידו לוודא שהמחוז מספק מיסים לשלטון המרכזי שיספיקו לאחד מ 12 החודשים של השנה. 
השלטון המרכזי כולל:
1. כהנים: עזריהו בן צדוק, צדוק, אביתר – סה"כ 3.
2. סופרים: אליחרף ואחיה – סה"כ 2
3. מזכיר: יהושפט
4. רמטכ"ל – בניהו
5. אחראי על 12 הניצבים – עזריהו
6. יועץ ראשי למלך – זבוד בן נתן
7. אחראי על ארמון המלך – אחישר
8. אחראי על המסים – אדונירם.
חוץ מ 12 הניצבים, יש כאן עוד פקיד שאחראי על המיסים, פקיד שאחראי על ארמון המלך ופקיד שאחראי על 12 הניצבים. נראה ששלמה בונה שלטון מרכזי שממוקד מאוד בלאסוף מסים וכספים - אבל לאיזו מטרה? אף אחד כאן לא נועד לתת שירותים לעם, לבד מהכוהנים והצבא. 
יש לי הרגשה שהעם לא ממש יאהב את הסידור הזה.
=====
12 הניצבים על המחוזות השונים הם צעירים וחייבים את הקריירה שלהם למלך. גם בכך שלמה מראה שהוא יודע פרק ביצירת נאמנות. 
שלמה מחלק את המחוזות לא לפי השבטים אלה לפי יכולת אספקת מסים כך שכל מחוז יוכל לכלכל את המלך במשך חודש אחד בשנה:

ז וְלִשְׁלֹמֹ֞ה שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נִצָּבִים֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִלְכְּל֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וְאֶת־בֵּית֑וֹ חֹ֧דֶשׁ בַּשָּׁנָ֛ה יִהְיֶ֥ה עַל־֯אֶחָד לְכַלְכֵּֽל ׃

אני לא אכנס לפירוט של כל רשימת הניצבים, רק אציין שיש חבל ארץ שלם, המזוהה עם שבט יהודה, ששלמה לא ממנה עליו נציב.
אפילו שלמה, שמנסה לשבור את השבטיות ולייצר סוג של מדינה עם שלטון מרכזי והחלשה של מנהיגי השבטים, לא מעז לגעת בשבט יהודה.
את ההשפעות של העניין הזה ירגיש העם היהודי עוד דורות רבים, כולל לדעתי גם בימינו.
=====
הפרק מסתיים בפסוק הבא:

כ יְהוּדָ֤ה וְיִשְׂרָאֵל֙ רַבִּ֔ים כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב אֹכְלִ֥ים וְשֹׁתִ֖ים וּשְׂמֵחִֽים ׃

נשים לב לשלושה מרכיבים של הפסוק הזה:
1. יש חלוקה בין יהודה לישראל.
2. יש פריחה דמוגרפית.
3. התקופה מאופיינת בפריחה חומרית - אוכלים, שותים ושמחים.

אף מילה על חברה צודקת, מוסרית, שופטת צדק. 

בתוך כל האידיליה השלטונית בירוקרטית שיצר שלמה, אני רואה הרבה נורות אזהרה על הקיר.

ואני רואה אותם גם היום.
מהבהבים באורות אדומים חזקים על לוחות הטיסה בנתב"ג, על בתי הקפה ההומים אדם בתל-אביב ועל משטחי יבואני הרכב המלאים מכוניות כחול אשר על שפת הים.