חז"ל וחכמת שלמה  מל"א ו'  |מני גל

מאת: מני גל התמונה Image by <a href="https://pixabay.com/users/realworkhard-23566/?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=image&utm_content=110850">Ralf Kunze</a> from <a href="https://pixabay.com/?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=image&utm_content=110850">Pixabay</a> ת.פרסום: 27/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם, וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל, וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב, וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף, וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר, וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים.

תפיסת החכמה אצל חז"ל התמקדה בלימוד התורה. תפיסה זו שונה באופן מובהק מהחכמה עליה מדבר פרקנו. חכמת שלמה באה ביחד עם תבונה ועם רוחב לב. למה התכוונו כותבי הפרק – אנו יכולים רק לנחש מההקשר הרחב יותר, אך הרושם העולה ממקבץ המילים הזה – חכמה, תבונה ורוחב לב – הוא שילוב של ידע, של יכולת לימוד והבנה ושל אינטואציה ואולי גם אמפתיה. האמירה שחכמת שלמה עלתה על זו של בני קדם ושל מצרים, רומזת לנו, ששלמה הכיר את חכמתם של מרכזי התרבות הגדולים של התקופה, ושילב אותם בחכמתו. עובדה, כך אומר התנ"ך, חכמת שלמה התפרסמה גם בקרב הגויים. בנוסף לכך, ביקש שלמה מהאל וקיבל את חכמת המשפט, אותה יישם בשבתו כשופט עליון של הממלכה.

אם מְשָׁלִים הם תימצות של תובנות חכמות, מה ערכם של שירים? מהי החכמה הגנוזה בשירה? חכמי האסתטיקה יאמרו לנו, כי האמנות, והשירה בכללה, חודרת לאמיתות מהותיות לא פחות מהמדע, אם כי בדרך אחרת.

עניין העצים, הבהמה והעוף מבקש גם הוא התייחסות. התורה אינה מספרת לנו הרבה על עולם הטבע, והמעט שהיא מספרת עליו קשור, על פי רוב, במצוות פולחניות הקשורות בבעלי החיים או בצמחים. לעומת זאת, הפרק בוחר להדגיש את הידע העצום שהיה לו, לשלמה, אודות עולם הטבע. זה מפתיע, ביחוד לאחר שאלוהים מציב בפני שלמה מטרות ראויות אחרות: וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי. איך נסביר את חוסר ההתאמה הזה? אפשר להתרשם שפרקי שלמה המופיעים כאן, בספר מלכים, עברו עיבוד מאוחר, ובנוסף לסיפור הקדום על חכמתו של המלך, השואבת ידע עצום מהמפגש עם עולם הטבע, הוכנסו לתוכו אותם פסוקים, שקיבלו השראה ממי שכתב את `חוק המלך`, אולי בשלהי תקופת בית ראשון.

אם כך, אין להתפלא על חז"ל, שהמשיכו בדרך יצירתית לעסוק בדמותו של המלך האידיאלי, ברוח זמנם. חכמתו של שלמה, בעיניהם, היא היכולת לצלול לעומקיה של תורה, לדלות ממנה עוד ועוד, ולמשוך אחריו את העם כולו לתוך התרבות של לימוד תורה.

וכך מספרים חז"ל בשיר השירים רבה ובבראשית רבה:

"וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (קהלת יב, ט)

רַב נַחֲמָן אָמַר: לְפַלְטִין גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ בָּהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד? נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה...

רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם, וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִים וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. בָּא אָדָם אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָה בִּמְשִׁיחָה וְדָלָה מִמֶּנָּה וְשָׁתָה; הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין. כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

וכך, בסיוע הדמיון הפורה ותהפוכות הנורמות התרבותיות, הופך מלך מזרחי קדום, השולט ברזי עולם הטבע והמפגין כישורי כתיבת משלים ושירים, לשליט בחסדי אלוהים, התובע ממנו ללכת בדרכיו (מה שיסביר מאוחר יותר בתנ"ך את קריעת הממלכה המאוחדת), והולך ומשתנה לדמות התלמיד החכם, חובש בית המדרש, המוביל את כל החברה למשימה העיקרית של לימוד התורה לעומקה.

דור-דור ואידיאל המלך שלו.