פאר הארמון וכיסא המלך - מל"א ז' | מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה, נחלת הכלל. Speculum Humanae Salvationis, Westfalen oder Köln, um 1360. ULB Darmstadt, Hs 2505, fol. 19r ת.פרסום: 01/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרקים ו` ו-ז` מספרים בפרטי פרטים על בנייני המקדש והארמון על ידי שלמה. קשה להתייחס לפרטים הארכיטקטוניים ללא ידע מדעי אדריכלי וארכיאולוגי. נזכיר רק כי למרות החפירות הארכיאולוגיות הנמשכות בירושלים כבר כמאה שנים עדיין לא נמצאו ארמון ומקדש שלמה, ויש המטילים ספק באמיתות הסיפור המקראי אודותיהם. מכל מקום, אפשר להתרשם שהתנ"ך מתפעל מאד מאותו פאר. חז"ל המשיכו בדרכם לפאר את המקדש ולהלל את גדולת שלמה המלך, וזו הזדמנות נוספת להביא מדרש חז"לי המספר לנו על אירוע חגיגי אותו יזם שלמה וקיים אותו בארמון.

כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיַּיִן, שָׁלַח וְזִמֵּן כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב הַקְּרוֹבִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיבָם בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. אַחַר כָּךְ צִוָּה לִטֹּל נְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם, תֻּפִּים וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהָיָה מְנַגֵּן בָּהֶם דָּוִד אָבִיו, וּלְנַגֵּן לְפָנָיו. עוֹד צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו עוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְאֶת הַשֵּׁדִים וְאֶת הָרוּחוֹת וְאֶת הַלִּילִין לְרַקֵּד לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ לְכָל הַמְּלָכִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו. וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ קוֹרְאִים אוֹתָם בִּשְׁמוֹתָם וְכֻלָּם מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ מֵאֲלֵיהֶם, לֹא כְּפוּתִים וְלֹא אֲסוּרִים וּבְאֵין אָדָם נוֹהֵג בָּהֶם. (מדרש משלי)

השילוב של מלכי מזרח ומערב עם עוף השמים וחיות השדה, וכל אלה עם שדים ורוחות – בהחלט מיוחד. ברור שבפסטיבל הזה לא ישבו ללמוד תורה...

חז"ל יצרו גם מדרשים, המספרים על פריט אחד מיוחד בארמון, הוא כסאו של המלך. הכיסא הזה אינו רק סמל לפאר. הוא רהיט מולטי-פונקציונאלי; וכך הם מספרים:

כיצד עשה שלמה המלך הכיסא, בחכמתו שנתן לו הקב״ה, והוא מכובש באבנים טובות ומרגליות שכמותו לא היה יכול לעשות שום מלך ושליט. שש מעלות היו לכיסא, ומאותן המעלות היה עולה לכיסא, ושנים עשר אריות יש בו, על כל מעלה ומעלה יש בו שני אריות. כיצד? כיון שהמלך שלמה דורש לעלות במעלה ראשונה, היו אריות שבו פורשים ידיהם למעלה וכתב מורשם בידיהם, ולא היה עולה במעלה שניה עד שהיה קורא הכתובים שהיו מורשמים. ומה היה בהם? כשהמלך הופך פניו לצד ימינו היה רואה את הכתב שהיה ביד הארי של ימין, ומה היה כתוב בו? `לא תכירו פנים במשפט`. והופך פניו לצד שמאלו והיה כתוב בו `לא תקח שוחד`. וכן בכל האריות היה כתוב בהם מעניינים אלו של משפט, כגון `ודל לא תהדר בריבו`, וכיוצא בו. וכל מעלה ומעלה היתה מכובשת מאבנים טובות ומרגליות, ויש בהן אבנים יקרות לבנות מכורכמות, ויש מהן זכוכית לבנה וטובה, ואילני תמרים מיפות את הכיסא ומרוקמים בבגדי שש, והיו טווסין של שן מכוונים כנגד כנפי נשרים. ושני עמודים של שיש על ראשי האריות ושני אבנים של זהב היו על שני צידי הכיסא והיו מלאים מכל מיני בשמים... וכשהם מביאים את העדים להעיד לפני המלך, היו הגלגלים של הכיסא חוזרים, ואריות נוהמים, ונשרים פורחים, וטווסין מצפצפים, וכל כך למה? כדי לחטוף את העדים בלבם, כדי להעיד אמת. (אוצר מדרשים)

חיים נחמן ביאליק חגג על המדרש הזה, והרחיב אותו בסיפורו `כיסא שלמה`, אחד מסיפורי `ויהי היום`. מתוך סיפורו נקרא את הסיום, המבוסס גם הוא על מדרשי חז"ל:

וּבִימֵי הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶך מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם, וַיִשּׂא אֶת-הַכִּסֵּא בַשּׁלָל, וַיְבִיאֵהוּ מִצְרַיְמָה, וַיֹּאמֶר לַעֲלוֹת וְלָשֶבֶת עָלָיו, וַיִּשְׁלַח הָאֲרִי אֶת-כַּפּוֹ הַיְמָנִית וַיַּכֵּהוּ עַל יְרֵכוֹ, וַיְהִי פַרְעֹה צוֹלֵעַ עַד יוֹם מוֹתוֹ, עַל כֵּן קֹרָא לוֹ פַרְעֹה נְכֹה, לֵאמֹר: נְכֵה-רַגְלָיִם.

וּמַחֲרִיב אַרְצֵנוּ, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶך בָּבֶל עָלָה עַל מִצְרַיִם וִיַּשְׁחִיתָהּ, וַיִּמְצָא שָׁם אֶת-הַכִּסֵּא וַיּוֹרִידֵהוּ בָּבֶלָה, וַיֹּאמֶר לָשֶבֶת עָלָיו גַּם הוּא, וַיִּפְגַע בוֹ הָאֲרִי, וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה.

וַיָּקָם דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי וַיַּחֲרֵב אֶת-בָּבֶל, וַיָּבֵא אֶת-הַכִּסֵּא מָדַי, וַיְהִי עוֹמֵד שָׁם יָמִים רַבִּים, וְאִישׁ לא יָשַׁב עָלָיו.

וּמִקֵּץ שָׁנִים בָּא אֲלֶכְּסַנְדֵּר הַמֻּקְדוֹנִי וַיּוֹלֶךְ אֶת-הַכִּסֵּא מִצְרַיְמָה. וַיְהִי בְּהַחֲרֵב אֲנִיפוֹנוֹס בֶּן אַנְטִיּוֹכוּס אֶת-מִצְרַיִם, וַיִּקַח אֶת-הַכִּסֵּא וַיְבִיאֵהוּ בָאֳנִיָּה אֶל אַרְצוֹ, וַתֵּקַע רֶגֶל אַחַת עַל שַׁרְשֶׁרֶת זְהָבָהּ מִן הַכִּסֵּא. וַיָּבֵא אֶת-כָּל-חָרָשֵׁי אַרְצוֹ וְאָמָּנֶיהָ לְרַפֵּא אֶת-הַכִּסֵּא, וְלֹא יָכֹלוּ, וְהִנֵּה הוּא שְׁמוּט רֶגֶל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.