חשק שלמה -  מל"א ט' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 01/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה

הקשרים הדיפלומטיים המסועפים של שלמה, קשרים שהניבו, בין השאר, גם את מסעות המסחר ואת אגירת האוצרות שהובאו ממרחקים – אינם מסכמים את כל פועלו של המלך. התנ"ך מפרט פעולות רבות שלו, המעידות על שאפתנות רבה ועל יכולת לממשה. זהו `חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה`. 
אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל.
שלמה סוחר בחבלי ארץ. ממלכתו ענקית, והוא יכול להרשות לעצמו להעביר עשרים ערים מארץ הגליל לידיו של חירם מלך צור.
וְזֶה דְבַר הַמַּס, אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר.
העלאת המס אינה תשלום מס למישהו אחר, כמו שניתן להבין בטקסטים אחרים בהם הביטוי מופיע, כי אם הטלת מס על נתיני הממלכה. ככל שהממלכה מקיפה יותר אוכלוסין, כך יכול המלך להגדיל את קופתו ולהשתמש בכסף זה למפעלי הענק שלו, שכללו, בין השאר, את בניית המקדש והארמון המלכותי, את המילוא ואת חומת ירושלים, ואת הערים חצור, מגידו וגזר, שיש להן עבר כנעני מפואר, וכעת הופכן שלמה, באמצעות מיזמי הבנייה שלו, לסמלי השלטון של בית דוד.

פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר, וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג, וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה, וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר.
שיתופי הפעולה עם ממלכת מצרים באים לידי ביטוי בכיבוש גזר על ידי המלך המצרי, ומסירתה לבת פרעה, זו שנישאה לשלמה. כך זוכה שלמה בגזר, בלי להתאמץ לכבוש אותה.

וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב, וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים.
השימוש בביטוי `עָרֵי מִּסְכְּנוֹת` מחזיר אותנו ארבע מאות שנה אחורה, אל עבדות ישראל במצרים, שם בנו העבדים העבריים את ערי המסכנות פיתום ורעמסס. האם רומז השימוש בביטוי זה לכך ששלמה שיעבד את עמו באכזריות כמו המצרים בימי משה? גם ערי הרכב והפרשים קשורות לתרבות המצרית, ממנה ירש שלמה את השימוש בסוסים. מציאות אורוות בערי ארץ ישראל מתקופת שלמה או מעט אחריה מעידה על כך, שיש לסיפור הזה רגליים.

כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי, הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:{כא} בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם, וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
ראשונים לשיעבוד במסגרת מפעלי הבנייה האדירים של שלמה – עממי הארץ, אלה שיהושע צווה להשמידם עד כלה. התנ"ך מספר לנו שמצווה נוראה זו לא הגיעה עד לפתרון הסופי, ולפיכך היו בארץ ישראל אמורים, פריזים, יבוסים ושאר ירקות אלה שועבדו בראשונה.

וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד, כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִשָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה, חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.
לפחות בתחילה זה היה המצב. בני ישראל קיבלו ג`ובים טובים יותר במערכת המשעבדת הזאת; אבל עוד נפגוש בהמשך את מה שהתפתח מאותם מיזמי ענק, שבהם שיעבד עם אחד את בני העמים האחרים, וכמו שהפרק שלנו מתאר זאת – זה נראה נורמלי בתחילה.