ממלכה מפוארת על סף קריסה | מל"א י"א | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 03/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אי אפשר שלא לתמוה על הצרוף הבלתי הגיוני של תיאור פאר ממלכת שלמה הענקית, העשירה והנהנית משלום, עם תיאור הנפילה הגדולה שבאה מיד עם מותו של שלמה. התנ"ך תולה את הנפילה הזאת בפולחן האלים הנוכריים, שהביאו עמן נשותיו הנוכריות של שלמה. ממלכה כל כך גדולה, מפוארת, עשירה, שבראשה עומד מלך שחוכמתו התפרסמה בכל רחבי המזרח התיכון, אינה יכולה להתפרק במהירות כזאת, אלא אם כן אנו מקבלים את הגישה המקראית, המניחה כי אלוהים מניע את גלגלי ההיסטוריה, וכי בעיית הטוהר הפולחני משמשת עבורו סיבה מספקת להחריב את כל הפאר הזה, שהוא עצמו סייע בהיווצרותו רק לפני דור אחד.

אם ברצוננו לחפש רמזים לסיבות אחרות להתמוטטות ממלכת שלמה (אם היתה כזאת בכלל), נוכל למצוא אותם בשלושת הסיפורים אודות האויבים שקמו לו, לשלמה, מבחוץ ומבפנים. אמנם התנ"ך יאמר לנו, כי אויבים אלה קמו כעונש על חטאיו הדתיים ועל אוסף הנשים המוגזם שיצר לו, אבל לנו מותר לפרש את זה אחרת.

וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ, הוּא בֶּאֱדוֹם... וַיִּבְרַח אֲדַד, הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, לָבוֹא מִצְרָיִם... וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת, וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ...

אדד, או הדד (אדומי או ארמי?), שעמו נשלט באכזריות על ידי בית דוד, מוצא מקלט מדיני במצרים. ממלכת מצרים, שאינה בשיא כוחה באותם הימים, מעניקה מקלט מדיני לאויב של שלמה, אולי מתוך כוונה להשתמש בו בשעת הכושר נגד ממלכת ישראל. אמנם לשלמה יחסים מדיניים תקינים עם המצרים, הוא נשוי לבת פרעה, זו שקיבלה מאביה והעבירה לידי שלמה את גזר הכנענית כמתנת נישואין, אבל עצם כיבוש גזר על ידי פרעה (שאת זהותו איננו יודעים לבטח) מעיד על הכוונות שיש למצרים לגבי ארץ כנען. יש לנו, אם כן, עדות מעורפלת משהו על היחסים הדיפלומטיים בין ממלכת שלמה לממלכה המצרית, יחסים העתידים להתפוצץ ברגע שהמצרים יעריכו כי יש להם שוב הכוח להשתלט על חבלים בארץ כנען.

וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו, וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר גְּדוּד בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם, וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק, וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד, וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם.

גם האויב הארמי מתחיל להתחזק. דוד הכניע את הארמים באכזריות, ושלט בהם, אך הם המתינו לשעת כושר, ובערוב ימיו של שלמה הם החלו לפתח את שאיפות העצמאות שלהם.

וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט, אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה, אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה, וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ, שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא, סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו. וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל. וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר, כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף... וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם, וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.

מפעלי הבנייה השאפתניים של שלמה עלו לו במחיר של עימותים קשים עם בני עמו. בני אפרים, שבט גדול וחזק, שכרעו תחת הסבל (סבל בית יוסף – כלומר סבל שבטי אפרים ומנשה), לא הזדהו, בלשון המעטה, עם המיזמים של המלך. ירבעם האפרתי, שמונה על ידי שלמה כמנהל עבודה של בני שבטו, הרים את נס המרד נגד המלך, ונאלץ לברוח למצרים. גם הוא קיבל מקלט מדיני אצל פרעה. אנו נמצאים בשלהי מלכותו של שלמה, ולפרעה הזה יש כבר שם – שישק, כנראה שושנק הראשון, מייסדה של השושלת ה-22 (הלובית) ששלטה במצרים בשנים 924-945 לפנה"ס. אותו שישק ייזכר בהמשך כמלך המצרי שפלש לארץ כנען בימי רחבעם. שישק, שהיה בתחילה בן ברית של שלמה, ראה בו מתחרה כלכלי, וחיפש את ההזדמנות לפגוע בו. התמיכה בפליט המדיני ירבעם היתה ראשית הדרך, ולאחר התפלגות הממלכה הגיעה ההזדמנות לפלישה.

נזכיר עוד תיאוריה קיצונית של אחד החוקרים, הטוען כי שלמה המלך לא היה ולא נברא, כי באותה תקופה כבר שלטה מצרים בדרומה של ארץ כנען. התיאוריה רחוקה מלהיות מקובלת על רוב החוקרים.