פיצול העם בחסות יהוה | מל"א יא | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 04/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מאז פרק ג` בספר מלכים א` אנחנו עוקבים אחרי מלכות שלמה ורואים כיצד בצד הרחבה וביסוס של הממלכה באמצעות כריתת בריתות עם עמי האזור, בונה שלמה בית מלוכה שכולו ראוותנות, פזרנות והתמקדות בזהב, תוך הפיכת עם ישראל לעם עבדים המעלים מיסים כבדים לשלמה ובונים עבורו ארמונות מפוארים להאדרת שמו.
הפרק הזה עוד מגדיל את התיעוב שלי משלמה. הפרק מתחיל בתיאור מפורט של כל סוגי הנשים שלקח לעצמו שלמה:

א וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה אָהַ֞ב נָשִׁ֧ים נָכְרִיּ֛וֹת רַבּ֖וֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֑ה מוֹאֲבִיּ֤וֹת עַמֳּנִיּוֹת֙ אֲדֹ֣מִיֹּ֔ת צֵדְנִיֹּ֖ת חִתִּיֹּֽת ׃

חוץ מבת פרעה מסתבר ששלמה אהב מאוד נשים, ובעיקר נשים נוכריות (מואביות, עמניות, אדומיות, צדניות וחתיות).
ממש הרמון מגוון החזיק המלך המסואב, החכם באדם.
התנ"ך מפרט את תפקידן:

ג וַיְהִי־ל֣וֹ נָשִׁ֗ים שָׂרוֹת֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וּפִֽלַגְשִׁ֖ים שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיַּטּ֥וּ נָשָׁ֖יו אֶת־לִבּֽוֹ ׃

שבע מאות שרות ושלוש מאות פלגשים. 
אבל מעניין לראות כיצד התנ"ך מסובב את חטאי שלמה ומאשים את הנשים:

ד וַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת־לְבָב֔וֹ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥יד אָבִֽיו ׃

שלמה הזקן לא דבק ביהוה בגלל הנשים הרבות בחייו שהיטו את ליבו.
נו באמת. לכל אורך מלכותו, חטא המלך הזה בחטאים רבים, ובראשם חטא היוהרה, והנה הסיפור, בסופו של דבר, מאשים את הנשים באסון ההולך וקרב.
כאילו כל חוכמתו וכל אמונתו אינם עומדים מול פיתויי שים נוכריות.
איזו הקלה לכל הגברים – יש את מי להאשים. 
זה כל כך עלוב ומקומם אבל לא מנע מחז"ל לתת לשלמה הקלה מתוך טענה שהוא לא חטא אלא הנשים שלו חטאו. תמיד הנשים אשמות!
ובמה היטו הנשים את ליבו של שלמה: ובכן, הוא בנה במות והעלה קורבנות לכל מיני אלים שהנשים הביאו איתן מארצות מוצאן:

ז אָז֩ יִבְנֶ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה בָּמָ֗ה לִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב בָּהָ֕ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וּלְמֹ֕לֶךְ שִׁקֻּ֖ץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן ׃ ח וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לְכָל־נָשָׁ֖יו הַנָּכְרִיּ֑וֹת מַקְטִיר֥וֹת וּֽמְזַבְּח֖וֹת לֵאלֹהֵיהֶֽן ׃

הוא בנה במות לכל מיני אלים והן מקטירות ומזבחות לאלוהיהן. מלך מלא זימה וסמים.
=====
ואז, רק אז, יהוה מתעורר ופוגע בשלמה.
שלמה בנה בית ראוותני ומיותר ליהוה – זה עבר ללא הערה.
שלמה בנה בתים וארמונות עבורו, עבור מקורביו ועובר בת פרעה – גם זה עבר ללא הערה.
שלמה הקים צבא פרשים ענק – גם זה עבר ללא הערה.
שלמה צבר עושר אדיר ובזבז אותו לטובתו ולהאדרת שמו – שום הערה מצד יהוה.
אבל, כשהוא בונה במות לאלוהים אחרים, כשהוא פוגע בשם יהוה באופן ישיר, אז מגיע המכה:

יא וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לִשְׁלֹמֹ֗ה יַעַן אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־זֹּ֣את עִמָּ֔ךְ וְלֹ֤א שָׁמַ֨רְתָּ֙ בְּרִיתִ֣י וְחֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי עָלֶ֑יךָ קָרֹ֨עַ אֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יהָ לְעַבְדֶּֽךָ ׃

יהוה מודיע על קריעת הממלכה משלמה והעברתה לאחד מעבדי שלמה.
אבל, הרי יהוה הבטיח לדויד שזרעו יהיה לנצח! 
גם לזה מוצא יהוה פתרון:
הממלכה תפוצל לשנים. שבט אחד יישאר לזרע דויד ושאר השבטים יעברו למישהו אחר. הינה, אחרי ששאול, דויד ושלמה ניסו לאחד את עם ישראל לעם אחד, בא יהוה ומפצל בחזרה – יהודה ובנימין נשארים לזרע דויד ושאר השבטים נמסרים למישה אחר:

יגרַ֤ק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה֙ לֹ֣א אֶקְרָ֔ע שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד אֶתֵּ֣ן לִבְנֶ֑ךָ לְמַ֨עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי ׃

מסתבר ששיטת ההפרד ומשול אינה שיטה חדשה. יהוה מתגלה כפוליטיקאי מהשורה.
והמספר המקראי, גם מוסיף מדמיונות ליבו שאת ירושלים בחר יהוה. מעניין מאיה הוא יודע את זה.
=====
האיש שנבחר למרוד בשלמה ולפצל את הממלכה הוא ירבעם בן נבט. 
ירבעם מרד בשלמה:

כו וְיָרָבְעָם֩ בֶּן־נְבָ֨ט אֶפְרָתִ֜י מִן־הַצְּרֵדָ֗ה וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ צְרוּעָה֙ אִשָּׁ֣ה אַלְמָנָ֔ה עֶ֖בֶד לִשְׁלֹמֹ֑ה וַיָּ֥רֶם יָ֖ד בַּמֶּֽלֶךְ ׃

לפני שמרד בשלמה היה ירבעם חביב מאוד על המלך שלמה והוא מינה אותו לנציב על שבט אפרים – זה שאחראי על המסים שאפרים מחויבים היו להביא למלך:

כח וְהָאִ֥ישׁ יָרָבְעָ֖ם גִּבּ֣וֹר חָ֑יִל וַיַּ֨רְא שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־הַנַּ֗עַר כִּֽי־עֹשֵׂ֤ה מְלָאכָה֙ ה֔וּא וַיַּפְקֵ֣ד אֹת֔וֹ לְכָל־סֵ֖בֶל בֵּ֥ית יוֹסֵֽף ׃

ירבעם היה מקורב למלך! 
לא רק מקורב, הוא היה אחראי לכל המהלך הראוותני של שלמה.
והבחירה באיש משבט אפרים היא כל כך מגמתית. הינה חוזר המאבק המתוקשר בין שבט אפרים, בחיר שבטי ישראל, לבין שבט יהודה.
אז מה קרה? מדוע הוא מורד? יש לכך הסבר קצר:

כז וְזֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־הֵרִ֥ים יָ֖ד בַּמֶּ֑לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ בָּנָ֣ה אֶת־הַמִּלּ֔וֹא סָגַ֕ר אֶת־פֶּ֕רֶץ עִ֖יר דָּוִ֥ד אָבִֽיו ׃

המרד בשלמה היה על זה ששלמה בנה את המלוא. למי שלא זוכר – המילוא הה אזור מעל עיר דויד ששלמה בנה בו את ארמון בת פרעה.
זו הסיבה למרד ירבעם. לא הראוותנות, לא הזהב, לא העבדות של העם (הרי ירבעם היה מקורב ושותף לכל זה). הארמון של בת פרעה – זו הסיבה.
נראה לי שגם ירבעם יתגלה בקרוב כדמות לא ממש למופת.
=====
ירבעם מקבל את הבשורה, שהוא הולך להוביל את עשרת השבטים, מידי הנביא אחיה השילוני.

ל וַיִּתְפֹּ֣שׂ אֲחִיָּ֔ה בַּשַּׂלְמָ֥ה הַחֲדָשָׁ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וַיִּ֨קְרָעֶ֔הָ שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר קְרָעִֽים ׃ לא וַיֹּ֨אמֶר֙ לְיָֽרָבְעָ֔ם קַח־לְךָ֖ עֲשָׂרָ֣ה קְרָעִ֑ים כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י קֹרֵ֤עַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִיַּ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים ׃

עשרה שבטים לירבעם והשאר?

לו וְלִבְנ֖וֹ אֶתֵּ֣ן שֵֽׁבֶט־אֶחָ֑ד לְמַ֣עַן הֱיֽוֹת־נִ֣יר לְדָֽוִיד־עַבְדִּי כָּֽל־הַיָּמִ֤ים׀ לְפָנַי֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔םִ הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי לִ֔י לָשׂ֥וּם שְׁמִ֖י שָֽׁם ׃

לבן של שלמה ייתן יהוה את השאר ואת ירושלים. 
כל כך מקומם ועלוב – הינה יהוה, כפתרון לחטאים של שלמה, קורע את העם לשניים ומשאיר בידי בן שלמה שבט אחד (הכוונה ליהודה ובנימין) ואת העיר ירושלים, שם כתוב שיהוה בחר לשים שם את שמו. 
אם שם יהוה בירושלים אז כיצד ניתן להסביר את הפסוק הבא:
לז וְאֹתְךָ֣ אֶקַּ֔ח וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְהָיִ֥יתָ מֶּ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל ׃ לח וְהָיָ֗ה אִם־תִּשְׁמַע֮ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּךָ֒ וְהָלַכְתָּ֣ בִדְרָכַ֗י וְעָשִׂ֨יתָ הַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינַי֙ לִשְׁמ֤וֹר חֻקּוֹתַי֙ וּמִצְוֹתַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י וְהָיִ֣יתִי עִמָּ֗ךְ וּבָנִ֨יתִי לְךָ֤ בַֽיִת־נֶאֱמָן֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּנִ֣יתִי לְדָוִ֔ד וְנָתַתִּ֥י לְךָ֖ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל ׃ לט וַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כָל־הַיָּמִֽים ׃

כלומר – יהוה מבטיח לירבעם שהוא יהיה אתו ולא עם בנו של שלמה.
כלומר – יהוה אולי משאיר את ירושלים לבן של שלמה, אבל היא ריקה מכל תוכן, משום שיהוה מבטיח את עצמו לירבעם.
ואולי יהוה הוא כמו אותו מיליונר בעל עניין, שתורם לכל המפלגות מתוך כוונה שמי שלא ייבחר, יהיה חייב לו את בחירתו.
אבל, בסופו של דבר, מתישהו בעתיד, מובטח שזרע דויד יהיה זה ש"ינצח" – "אענה את זרע דויד למען זאת, אך לא כל הימים".
=====
כל כך הרבה דברים רעים בפרק אחד:
- שלמה עסוק בעבודה זרה עם אלף נשים נוכריות.
- יהוה קורע את ישראל לשניים.
- יהוה משאיר לבן שלמה את ירושלים אך מרוקן אותה מכל תוכן.
- יהוה בוחר בירבעם למלוך על ישראל, כאשר בחירתו נראית בחירה לא ממש מוצלחת ומקבעת חלוקה של העם בחסות יהוה.

ולבסוף – שלמה מנסה לרצוח את ירבעם וזה בורח למצרים.

מ וַיְבַקֵּ֥שׁ שְׁלֹמֹ֖ה לְהָמִ֣ית אֶת־יָרָבְעָ֑ם וַיָּ֣קָם יָרָבְעָ֗ם וַיִּבְרַ֤ח מִצְרַ֨יִם֙ אֶל־שִׁישַׁ֣ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיְהִ֥י בְמִצְרַ֖יִם עַד־מ֥וֹת שְׁלֹמֹֽה ׃
=====
לאחר מכן שלמה מת וככה מסתיימת תהילת העולם של שלמה החכם באדם, כשכל 
מעשה ידיו הופכים לאבק.
=====
לאחר ההבטחה לירבעם, שיהיה מלך על ישראל, יהוה כאילו מתחרט ומוסיף:

לט וַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כָל־הַיָּמִֽים ׃

כלומר – זרע דויד המעונה עוד יחזור.
זה כנראה הפסוק שעל בסיסו מקווים המאמינים שבימי המשיח יחזור בית דויד למלוך עלינו ולכן המשיח מכונה "משיח בן דויד".
=====
אחרי שראינו איך נראית מלוכה בראשות דויד ואיך נראית מלוכה בראשות שלמה, האמת היא שלי לא ברור מדוע אנשים מקווים שיחזור למלוך עלינו מישהו מהמשפחה הזו.