זהירות - בתי ספר לנביאים - מל"א י"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין , ציור תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 04/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק 300 מתוך 929 – מספר חגיגי. אבל הפרק כלל אינו חגיגי.
הוא עוסק בממלכת ישראל של ירבעם ובחטאי ירבעם, ובעיקר עוסק הפרק בנביאי אמת ונביאי שקר – קצת ארוך אבל שווה להחזיק מעמד. סיפור מרתק!
=====
בפרק הקודם עזבנו את ממלכות ישראל ויהודה קרועות זו מזו. יהודה נשארת עם ירושלים, ואילו ישראל, בהובלת ירבעם, נשארת ללא ירושלים. כדי להתמודד עם החוסר במקום פולחן ליהוה, בונה ירבעם במות ומזבחות ליהוה בשטחי ממלכת ישראל.
=====
בפרק הזה מגיע "איש אלוהים" מיהודה ומוצא את ירבעם מקטיר קטורת ליהוה במזבח.
יש כאן חטא גדול משום שמלך לא אמור לעסוק ב"עבודת השם". זה אמור להתבצע ע"י כהנים. 
אסור לערבב דת ומדינה. בתנ"ך מודגש הכיוון של עיסוק המלך בענייני דת כחטא. בעיניי גם עיסוק של אנשי דת בענייני מלוכה הוא חטא. 
גם במדינת ישראל הגיע הזמן של הפרדה מוחלטת בין ענייני דת לענייני מדינה.
=====
נבואת "איש האלוהים" היא קשה:

ב וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיֹּ֨אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנֵּֽה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ ׃

כלומר – עוד יבוא מלך מבית דויד (יאשיהו) והוא יחסל על הבמות של ישראל את כל הכוהנים המזויפים והאנשים העוסקים בחטא.
כדי לבסס את דבריו, הוא גם נותן מופת (משהו הקורה שהוא הוכחה להיותו "נביא אמת")

ג וְנָתַן֩ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא מוֹפֵת֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֣ה הַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ נִקְרָ֔ע וְנִשְׁפַּ֖ךְ הַדֶּ֥שֶׁן אֲשֶׁר־עָלָֽיו ׃

כלומר – המזבח נשבר בהבל פיו של "איש האלוהים".
ירבעם, שומע על הנבואה ומנסה לפגוע ב"איש האלוהים". כתוצאה מכך ידו של ירבעם הופכת למצורעת ורק בזכות תפילת "איש האלוהים" היד של ירבעם מבריאה.
=====
ירבעם מנסה לקרב אליו את "איש האלוהים" ומזמין אותו לבוא ולאכול ולשתות בביתו, אולם "איש האלוהים" מסרב:

ח וַיֹּ֤אמֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אִם־תִּתֶּן־לִי֙ אֶת־חֲצִ֣י בֵיתֶ֔ךָ לֹ֥א אָבֹ֖א עִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־אֹ֤כַל לֶ֨חֶם֙ וְלֹ֣א אֶשְׁתֶּה־מַּ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה ׃ ט כִּֽי־כֵ֣ן׀ צִוָּ֣ה אֹתִ֗י בִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־תֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְלֹ֣א תִשְׁתֶּה־מָּ֑יִם וְלֹ֣א תָשׁ֔וּב בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתָּ ׃ י וַיֵּ֖לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ אַחֵ֑ר וְלֹֽא־שָׁ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֛ר בָּ֥א בָ֖הּ אֶל־בֵּֽית־אֵֽל ׃

גם אם תציע לי חצי מרכושך לא אבוא לאכול ולשתות אצלך אומר איש האלוהים. ממש מעליב את המלך. וההסבר – כך אמר לי יהוה. 
"איש האלוהים" גם מסביר שעליו לחזור ליהודה בדרך שונה מזו שבא מיהודה אל בית אל. זה מזכיר לי את מנהג ההליכה בבית הקברות, עת נוהגים לא לחזור מהקבר באותה דרך בא באנו אליה. מעניין – אם המנהג לקוח מהפסוקים האלה אז ירבעם משול כאן למת, ואולי כל ממלכת ישראל משולה כאן למלכות מתה.
=====
בשלב זה מצטרף לסיפור נביא זקן מבית אל. דבר הנבואה של "איש האלוהים" ומעשיו במזבח עם ירבעם מגיעים לידיעתו והוא ממהר לפגוש את "איש האלוהים". מפגש ענקים בין "איש האלוהים" לנביא הזקן. 
הם נפגשים בדרך והנביא הזקן מפציר ב"איש האלוהים" לבוא אליו הביתה לאכול ולשתות.
כפי שסירב לירבעם כך מסרב "איש האלוהים" גם לנביא הזקן.
אבל אז שולף הנביא הזקן קלף מנצח:

יח וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם־אֲנִ֣י נָבִיא֮ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר הֲשִׁבֵ֤הוּ אִתְּךָ֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְיֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְיֵ֣שְׁתְּ מָ֑יִם כִּחֵ֖שׁ לֽוֹ ׃

גם אני נביא כמוך, אומר הנביא ל"איש האלוהים". בא אלי מלאך ואמר לי בשם יהוה להביא אותך אל ביתי ולהאכיל אותך. 
המספר מוסיף שהנביא הזקן משקר, שהרי כתוב "כחש לו". 
ו"איש האלוהים" מתפתה והולך לבית הנביא הזקן ובכך עובר על דבר יהוה שאסר עליו את הדבר, כפי שהוא מעיד בעצמו.
=====
נביא השקר הזקן ניצח את "איש האלוהים", שהוא היה נביא אמת.
והתוצאה – יהוה מדבר עם שני ה"אדונים" ומודיע להם ש"איש האלוהים" ימות ונבלתו לא תיאסף אל קבר משפחתו. עונש חמור.
מדוע עשה הנביא הזקן את מה שעשה? מדוע הוא טרח למצוא את "איש האלוהים" ולרמות אותו?
=====
הסיפור ממשיך. 
"איש האלוהים" עוזב את שולחנו של הנביא הזקן והולך בדרכו לביתו שביהודה. הוא פוגש אריה בדרך והאריה הורג אותו. מעניין שהאריה לא טורף אותו אלא רק הורג אותו ונשאר לשמור על גופתו. גם חמור נקלע לאירוע וגם הוא עומד לצד האריה וגם אותו האריה לא טורף.
עומדים אריה וחמור ושומרים על גופת "איש האלוהים".
מחזה סוריאליסטי שנראה הזוי למדי. כנראה שכאשר "איש אלוהים" חוטא ולא ממלא את הוראות יהוה, העונש הוא מוות וכל החיות (האריה והחמור מייצגים את כול החיות) עומדות ומבכות את האסון.
הנביא הזקן מגיע למקום מותו של "איש האלוהים". הוא נוכח שדבר יהוה שנאמר לשניהם על סופו העגום של "איש האלוהים" אכן קרה. 
הוא לוקח את "איש האלוהים", מעמיס אותו על חמורו (מזכיר קצת את האמונה שהמשיח יבוא רכוב על חמור) ומביא אותו לקבורה בחלקה ליד ביתו. לא רק זאת, אלא הוא מצווה על בניו, שכשהוא ימות, יקברו אותו ליד "איש האלוהים" כך שעצמותיהם יתערבבו ולא ניתן יהיה להפריד ביניהן.
בכך, קושר הנביא הזקן את גורלו בעולם הבא עם גורלו של "איש האלוהים". 
מסתבר שהנביא הזקן הבין ש"איש האלוהים" הוא נביא האמת מבין שניהם. ייתכן שזו גם הסיבה שהוא רימה אותו. הנביא הזקן השתוקק להתקרב ל"איש האלוהים". השתוקק למגע קרוב עם "נבואת אמת".
=====
וירבעם שומע את כל זה אבל ממשיך בדרך החטאים, למרות הנבואה הקשה ששמע מ"איש האלוהים":

לג אַחַר֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹֽא־שָׁ֥ב יָרָבְעָ֖ם מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וַיָּשָׁב וַיַּ֜עַשׂ מִקְצ֤וֹת הָעָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת הֶֽחָפֵץ֙ יְמַלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ וִיהִ֖י כֹּהֲנֵ֥י בָמֽוֹת ׃ לד וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְחַטַּ֖את בֵּ֣ית יָרָבְעָ֑ם וּלְהַכְחִיד֙ וּלְהַשְׁמִ֔יד מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה ׃ פ
=====
נזכרתי בדברי משה בעניין נביאי שקר ונביאי אמת, בספר דברים פרק יח`. כך כתבתי על הפרק ההוא:
משה, לקראת מותו, מסביר כי אלוהים ימנה נביא שיבוא אחרי משה:

טו נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֨יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן ׃

לנביא הזה, זה שימנה יהוה, מצווה משה לשמוע. 
אבל, משה מיד שואל שאלה טבעית: איך נדע מיהו נביא אמת שאלוהים שלח?

כא וְכִ֥י תֹאמַ֖ר בִּלְבָבֶ֑ךָ אֵיכָה֙ נֵדַ֣ע אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָֽה ׃

כלומר איך נדע מיהו נביא אמת ומיהו נביא שקר?
והתשובה:

כב אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָב֔וֹא ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָ֑ה בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ ׃ ס

או בעברית פשוטה – מבחן התוצאה. נביא שקר הוא זה שמה שהוא מנבא לא קורה.
זה נשמע לי מוזר מאוד. הרי כל הרעיון הוא שנדע מראש האם נביא הוא נביא אמת או נביא שקר!
ההסבר שלי לכך הוא:
אני חושב שמשה התכוון בדבריו לומר לבני ישראל אז, ולנו היום, שמאחר ולא ניתן באמת לדעת מיהו נביא אמת ומיהו נביא שקר, אל לנו להאמין כלל שיש נביא לאחר משה רבינו עצמו. 
משה היה אישיות חד פעמית שהייתה בקשר עם יהוה. קשר שכל העם ראה אותו במעמד הר סיני ולכן לא היה כלל ספק בו. לאחר משה - אין נביא כזה (כמותו) ולכן אנחנו מצווים, כברירת מחדל, לא לקבל כל נבואה ולסמוך אך ורק על עקרונות המוסר שנתן לנו משה בתורתו ועל הניסיון והשכל הישר שלנו.
דומה הדבר לאמירה של משה לגבי "מקום אשר אלוהים יראך" כמוקד לקורבנות בארץ ישראל. לא סתם לא נקב משה במראה המקום, משום שידע, שכל הפנייה שכזו סופה שתתרחש במקום הזה עבודת אלילים.
לסיכום - אין יותר נביאים ואין מקום (אתר) לעבודת השם (עבודת השם מנותקת ממקום פיסי). אלה מהות דברי משה בפרקים האלה!
=====
נחזור לפרק שלנו:
בפרק יש קרב ענקים בין "איש אלוהים" לנביא זקן.
"איש האלוהים" שדבריו היו דברי אמת – מת בפרק.
הנביא הזקן, שדבריו היו דברי שקר – חי בפרק.

אז איך באמת נדע מיהו נביא אמת ומיהו נביא שקר?
כמו שאמר משה – לא נדע. והסמל לכך ברק שלנו הוא הערבוב ביניהם.
אולי נייר הלקמוס הוא:
- נביא המוכיח את המלך על ענייני מוסר ואינו מפחד מהמלוכה סביר שהוא נביא אמת ונביא שאינו כזה הוא נביא שקר?
- נביא שנלחם בעבודת קורבנות ומזבחות הוא נביא אמת ונביא שלא עושה זאת הוא נביא שקר?
- נביא שהמלך רוצה לפגוע בו הוא נביא אמת ונביא שהמלך מקורב אליו הוא נביא שקר?

אני לא באמת יודע ולכן, באופן עקרוני, לא מתקרב לכל מי שטוען לנבואה.
כפי שהבנתי ממשה – עבורי אין נביאים ואין עבודת השם במובן של קורבנות. יש רק יושר, אמת, ניסיון חיים והגיון כפי שאני תופס אותם.