עושים shaming לממלכת ישראל | מל"א י"ג  |מני גל

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 06/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 ממקבץ הסיפורים על המתרחש בממלכת ישראל הצעירה מצטיירת לנו ממלכה מקוללת ממש. סיפור השתלשלות העניינים בפרקים הקודמים אינו מספק סיבה טובה להכפשה הנוראה שממלכה זו זוכה לה מידי עורך ספר מלכים. הנה מה שמצאנו בפרק אחד:

מִזְבֵּחַ, מִזְבֵּחַ, כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת, הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ.

באמצע הטקס של המלך ירבעם (כן, זה שאלוהים יעד לו את המלכות) על המזבח בבית-אל מגיע נביא, והוא מספר מה עתיד להתרחש על המזבח הזה בעתיד, בימי יאשיהו, מלך יהודה. על פי הכתוב בתנ"ך, יאשיהו היה זה שהשתלט על חלק משטחי ממלכת ישראל החרבה, והוא אשר ביצע רפורמה דתית, שכללה גם הריסת אתרי פולחן מתחרים למקדש בירושלים. תוכנה המפורט יותר של הנבואה על המזבח הוא תוכן נורא: יאשיהו עתיד לזבוח את כוהני הבמות על המזבח. מה שקרה בימי יאשיהו, על פי מלכים ב` כ"ג, תאם את הנבואה המקאברית הזאת. אכן, יאשיהו הרג את כוהני הבמות, ואחר החריב את המזבח בבית-אל ושרף עליו את עצמות המתים, שהיו קבורים בקרבת מקום.

נשים לב: חטאו של ירבעם היה הקמת המקדשים המתחרים למקדש בירושלים, והכרזה על חג חדש בחודש חשוון. כמי שמרד בסמכות המלוכה של בית דוד, וזאת במצוות האל, היה עליו ליצור עבור העם אלטרנטיבה, שתשחרר אותו מעליה לרגל לירושלים. מדוע מתפרץ כעסו של האל על ירבעם? נראה שהתחרות בין ממלכות יהודה וישראל הניבה את השנאה הזאת של כותבי ספר מלכים בתקופה בה נכתב הספר (תקופת יאשיהו?), והם היו יכולים להפיץ את השנאה הזאת בקלות בעיקר משום שבאותה עת היתה ממלכת ישראל כבר חרבה, ולפי תפיסת התנ"ך הסיבה לחורבנה היתה `עשיית הרע בעיני ה``.

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר: `תִּפְשֻׂהוּ`, וַתִּיבַשׁ יָדוֹ, אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו, וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ, כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יְהוָה.

המלך המופתע, שבודאי אינו מבין את הופעת נביא הזעם הזה, מנסה לתופשו, ואלוהים מחולל נס, המתאים במיוחד לאיש רשע כירבעם. ידו יבשה, ועד שהוא לא מתחנן לאיש האלוהים, שיתפלל עבורו, ידו מושבתת.

וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים: בֹּאָה אִתִּי הַבַּיְתָה, וּסְעָדָה, וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת! וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ: אִם תִּתֶּן לִי אֶת חֲצִי בֵיתֶךָ, לֹא אָבֹא עִמָּךְ, וְלֹא אֹכַל לֶחֶם, וְלֹא אֶשְׁתֶּה מַּיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר: לֹא תֹאכַל לֶחֶם, וְלֹא תִשְׁתֶּה מָּיִם, וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ! ירבעם מנסה לפייס את הנביא, אך זה מספר לו כי נצטווה לא להתארח, לא לאכול ולא לשתות בארץ המקוללת הזאת.

ירבעם אינו מצליח לשנות את דעתו של הנביא, אבל נביא מקומי מבית אל מפתה את האורח, ואומר לו כי אלוהים התגלה לו וציווהו לארח את הנביא שבא מבחוץ. מסתבר, שאלוהים אינו מרחם אפילו על שליחו, שנכשל בשגגה, והוא שולח אריה לטרוף אותו. עד כדי כך מקולל המקום הזה.

אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וַיָּשָׁב, וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת, הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ, וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת, וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

ואם סבורים היינו, שירבעם עבר עבירות אחרות, שהתנ"ך לא הספיק לספר לנו עליהן, באים פסוקים אלה, המסיימים את הפרק, וחוזרים ומדייקים בעובדות: כל מה שעשה ירבעם הוא להקים במות, ולאפשר לכל מי שמעוניין את העיסוק בכהונת הבמות כמקצוע מכניס, ובזאת להוות תחרות לבני שבט לוי. מאום לא נאמר על פולחן לאלים זרים. העגלים, כמו שאנו סבורים כיום, לא היו אלא יצוג מוחשי לאלוהי ישראל, ולא פסלי אלילים נוכריים.

זכור לי מלימודי בבית הספר היחס הביקורתי עד מכפיש כלפי ממלכת ישראל, שנטמע בי בעקבות הקריאה בספר מלכים. כיום, לאחר קריאה זהירה של הכתוב, אני מתרשם, כי תיאור הדברים הוא חד-צדדי עד מאד.