על סרגל החטאים  מל"א ט"ז  מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 09/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אליבא דסופר מלכים, ממלכת ישראל היא ליגה אחרת מבחינה מוסרית. בממלכת יהודה יש עליות ומורדות בתחום זה, וכעת אנו מצויים בתקופה רגועה יחסית, של המלך אסא, שזכה, בשל צדיקותו, לארבעים ואחת שנים של מלוכה – פרק זמן ארוך מאד, יחסית למלכי התקופה ביהודה ובישראל. ממלכת ישראל, ליגה אחרת, כמו שכבר אמרנו, חווה טלטלות פוליטיות גדולות ואלימות, ואלה נובעות, כדברי סופר מלכים, מחטאיהם הגדולים של המלכים ושל בני עמם.

ואם בחטאי מלכי ישראל עסקינן, הרי שסרגל החטאים נמדד במלך הראשון, שקבע את הנורמה, הלא הוא ירבעם בן נבט. בעשא, בן שבט יששכר, מחסל את נדב בן ירבעם ואת כל בני ביתו, למלא את דבר ה`, כתגובה הולמת לחטאי ירבעם. בדרכו זו אל המלכות קובע בעשא נורמה חדשה, שאינה מבטיחה טובות. מה כבר ניתן לצפות ממלך, שסלל את דרכו אל השלטון בנחלי דם? התנ"ך אינו זקוק להרבה פירוט תיאורי לגבי התנהגותו המוסרית של בעשא. שלושה דברים נאמרים עליו, והם ממש לא אישיים, כי אם נוסחה שתחזור על עצמה:

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה

וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם

וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל

די לשמוע שבעשא הלך בדרך ירבעם, ולהבין כי הוא היה לפחות גרוע כמוהו.

גם התגובה האלוהית על חטאי בעשא תושווה לגורלו של ירבעם:

וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט

אבל אלוהים לא מסתפק בכך. הוא מנבא לבעשא סוף מביש, שאינו יאה למלך. בהמשך נראה, כי גם זו נוסחה:

הַמֵּת לְבַעְשָׁא בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם.

בסוף סיכום תיאור מעשיו של בעשא מופיעה הפתעה:

וְעַל כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה בְּעֵינֵי יְהוָה, לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, לִהְיוֹת כְּבֵית יָרָבְעָם, וְעַל אֲשֶׁר הִכָּה אֹתוֹ.

מה זאת אומרת `ועל אשר הכה אותו`? האם אלוהים אינו לוקח אחריות על הדבר? הלא אלוהים הפעיל את בעשא ככלי נקמה נגד ירבעם, וכעת הוא מעניש אותו גם על הריגת ירבעם וביתו?

וכך ממשיך התנ"ך את הפארסה: מלך אחר מלך עולה לשלטון, אם כיורש אביו ואם כקושר נגד המלך הנוכחי. היות שכולם עשו הרע בעיני ה`, היה כל קשר אלים כזה, למעשה, התממשות דבר ה` ותגובה שלו על הכעס שהביאו לו המלכים בזה אחר זה.

עמרי, זה שהומלך על ידי העם, נאלץ לחסל שני מתמודדים אחרים בדרכו אל הכתר. מלכותו היתה יציבה יותר, הוא מלך שתים עשרה שנים, והוא אף עשה לו שם בבנותו את הבירה שומרון. אבל סופר מלכים לא מתרשם. הוא אפילו מחריף את ביקורתו:

וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו.

הגענו לדרגה גבוהה יותר בסרגל. אותו עמרי, שהקים שושלת, ששמו נודע ברחבי המזרח הקדום, שנתן לממלכת ישראל את בירתה המוכרת, נחשב על ידי סופר מלכים לרע מכל המלכים שקדמו לו. סופר מלכים אף אינו זקוק לספק נימוקים להערכה זו של עמרי. נראה ששנאת ממלכת ישראל מכתיבה את עצמת ההשמצות לגבי מלכיה, ואם המלך מפורסם - אפשר גם לומר עליו שהוא הכעיס את ה` יותר מכל אלה שקדמו לו. בנו אחאב יעלה דרגה נוספת בסרגל החטאים. מחד, זה המלך הישראלי המפורסם מכל שליטי ממלכה זו, מלכותו ארכה עשרים ושתיים שנה, והיא, ככל הנראה, התאפיינה בשגשוג כלכלי ובעוצמה צבאית; ומאידך – הוא המלך, המואשם בחטא הנורא של הכנסת עבודת אל זר, הבעל, חטא הנחשב לחמור הרבה יותר מעבודת הבמות. חטא זה ישמש מוקד לקונפליקט הגדול בינו לבין נביא הזעם הגדול, אליהו.