מלחמות חיצוניות ופנימיות, ומה שביניהן | מל"א ט"ו | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 09/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תמה לה תקופת ה- Pax Salomon, תקופת השלום הרגועה של שלמה המלך. עם מות שלמה מתנסה העם תחילה בפילוג הממלכה, שאחריה – בלגן גדול, שיש בו גם מלחמות עם אויבים חיצוניים, גם מלחמות בין שתי הממלכות העבריות, וגם מרידות אלימות נגד חצרות המלוכה של שתי ממלכות אלה. שקט כבר לא יהיה פה לתקופה ארוכה מאד. 

וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל יְמֵי חַיָּיו.
אם שאלנו את עצמנו מה היו היחסים בין שתי הממלכות שנוצרו עם הפילוג - הלא מדובר באותו העם – הרי שבפרק זה אנו מקבלים את התשובה המוחצת. גם אחרי שניסיונו של רחבעם להילחם בירבעם נבלם בצו משמיים, המשיכה העוינות ההדדית בין שתי הממלכות, והתנ"ך קורא לה `מלחמה`. גם לאחר שרחבעם מת, ובנו, אביה-אבים, עולה למלכות ביהודה, לא נפתרת הבעיה:
וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם.
המצב המלחמתי הזה, בין שבא לידי ביטוי בקרבות גבול של ממש, או בשנאה מדינית המכינה את העם למלחמה עתידית, מצב זה נמשך גם בימי יורשיהם של אביה וירבעם:
וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיהֶם.
וזו היתה מלחמה של ממש. בעשא מקים בדרום משלטי גבול מאיימים, ומתכונן לכבוש את יהודה, ורק ברית צבאית עם ארם דמשק, ברית שנקנית בשוחד יקר מאוצרות המקדש, עוצרת את בעשא מלממש את זממו.
כך נראה כי נסתם הגולל על התקווה לאחד מחדש את שתי הממלכות האחיות בדרכי שלום.
ביהודה, לכאורה – רק לכאורה – עוברת המלוכה מאב לבן בניר חרוש וישר, כהבטחת אלוהים לדוד, ואילו בישראל, לאחר שני דורות של בית ירבעם, עולה למלוכה בכוח הזרוע בעשא בן שבט יששכר, והוא הורג את נדב בן ירבעם ומחסל את כל בני משפחתו.
וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר, וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים, וְנָדָב וְכָל יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל גִּבְּתוֹן, וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.
חוקר המקרא יגאל בן-נון טוען, בעקבות קריאה קפדנית ומדוקדקת בתנ"ך, כי גם ביהודה התרחשו מהפכות חצר אלימות כאלה, אך סופרי חצר המלך טשטשו את העובדות האלה, וחזרו וטענו, כי בכל מקרה כזה, את המלך הרצוח החליף בנו (מה שנשמע לא הגיוני בעליל), וכך נשמרה לכאורה רציפות שושלת בית דוד. 
ואם נשאל את עצמנו בדבר אפקטיביות הניהול שמנהל אלוהים את ההיסטוריה המבולגנת של ארץ ישראל, נגיע עד מהרה למסקנה אחת מהשתיים: או שאלוהים נכשל בניהול, או שלמען האמת, ההיסטוריה של שתי הממלכות היריבות לא הושפעה כלל ממידת צדיקותם של העמים או של מנהיגיהם. אם העניש אלוהים את בית ירבעם על חטאיהם הפולחניים, הרי שהתחליף שהביא, בעשא בן אחיה, רוצח ירבעם, היה מלכתחילה גרוע לא פחות מקודמ:
בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל.
אלוהים קרע את ממלכת שלמה לשתיים, אך הוא לא קיבל אפילו ממלכה אחת, שעמה ומלכה הולכים בדרכו.