מאגיה של הורדת גשם - מל"א י"ח | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 12/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ארץ ישראל, כזכור לנו, אינה כארץ מצרים, שם זורם היאור ללא הפוגות, וניתן לבסס על מימיו חקלאות שלחין משגשגת. ארץ ישראל זקוקה לרחמי שמים, ואלוהים – ברצונו ממטיר, וברצונו עוצר מהמטיר. ומה יכולים בני האדם לעשות? כולם, מפשוטי העם ועד המלך בארמון יכולים רק להתפלל, ולקוות לרחמיו של מי שמנהל את העולם. אם מתבססת בהם תחושת האשמה, האומרת להם כי בשל חטאיהם עצר אלוהים את הגשמים, הם מתכנסים לעצרות תפילה המוניות, ואף חוזרים בתשובה, ומבטיחים כי מעכשיו יתנהגו בהתאם לציפיות האל, בתקווה שזה יביא אותו לחשיבה מחדש.

יחידי סגולה יכולים לעשות יותר מזה. יש להם יכולת מיוחדת להורדת גשמים. יש שיתארו יכולת זו כקשר אינטימי עם האל, והידע מהן הנקודות הרגישות שלו, עליהן ניתן ללחוץ כדי שירצה להביא גשם. אחרים יגידו כי מדובר במאגיה ממש, כלומר בידע מסתורי, יכולת על-חושית ועל-אנושית לפתוח בעצמם את הברזים שם למעלה.

היחס של היהדות למאגיה הוא, על פי רוב, יחס עוין, אבל קשה מאד להיות נקי לחלוטין מהאמונה במאגיה. הנה דבריו של מלבי"ם על הפסוק:

וַיְהִי יָמִים רַבִּים, וּדְבַר יְהוָה הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר: לֵךְ, הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

ידוע, שכאשר הוצרך למפתח של תחיה, היה מוכרח להחזיר מפתח של גשמים... הנה תחילה סתם אליהו כל צינורות השפע מהריק מטר וחיות, ולכן לא היה בכוחו עד עתה להריק חיות על איזה דבר, אחר שבזה יפתח הצינור, אולם בעת הֶחְיָהּ את הילד, היה מוכרח לשוב מדרכו זה, העוצר וסוגר בעד השפע. נהפוך הוא, כי הוצרך להוריד שפע חיות וחיים על הילד, ובזה נפתחו כל מקורות החיים, אשר נסגרו ע``י עצירת הגשמים, שמביאים חיים לעולם על החי ושיח השדה, ולכן אמר ה`, כי עתה יתן גם מטר, כי כבר אמר לאסורים `פקח קוח`. `ואתנה מטר` - כבר כתבתי, כי מעת יבושת הנחל לא היה המטר מחויב מצד הטבע, והיה צריך למטר השגחי, וזה לא יצויר בלי תשובה מחטא ע``ז (עבודה זרה) שבידם, ולכן ציוהו, שיתראה אל אחאב, וישתדל להשיב את ישראל בתשובה, שיכירו כוח ה`, כמו שהיה אח``כ (בארוע על הכרמל), שאמרו `ה` הוא האלהים` כמ``ש `היש בהבלי הגוים מגשימים` (ירמיהו י"ד), ובזה אתנה מטר השגחי.

כשעוסקים בהסברת מאגיה, אין ברירה אלא לייצר כל מיני מושגים, שאין לשפה המדוברת מילים לתארם, ולפתח לוגיקה, שעד היום אנשי המדע אינם מכירים.

ממה מורכב ההסבר? ישנם כל מיני אמצעים להוריד גשמים ולבצע מעשים ניסיים אחרים, ולהם ייקרא `מפתח של גשמים` או `מפתח של תחיה`. האחרון פותח את האפשרות להחיות מי שמת. והנה, לא רק שהיתה לו, לאליהו, גישה ישירה אל השימוש במפתחות אלה, הוא גם ידע, שכאשר סגר את השאלטר של הגשמים, כובה גם השאלטר השני, זה של החיות; וכאשר, בסוף הפרק הקודם, רצה אליהו להחיות את בן בעלת הבית הצרפתיה שלו, הדליק את השאלטרים, החיה את הילד, ובזאת הכין גם את הרקע להורדת הגשם. וזה הקשר בין סוף הפרק הקודם לתחילת הפרק הזה.

כיצד יורדים מעשי הניסים, כמו חיים או גשמים, ממרום? בצינורות, כמובן! אלה צינורות השפע, המוכרים לנו גם מספרות הקבלה.

האם היו בידיו של אליהו מפתחות ההחיאה והגשמים? על פי חז"ל נראה שלא:

"אמר רבי יוחנן: ג` מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחית המתים" (תענית ב, ע"א).

שלושה מפתחות מחזיק אלוהים בידיו, ולא ימסור אותם לידי אדם, ואפילו לא לידי שליח, כמו נביא. `המפתח של חיה`, כלשון מסכת תענית, הוא המפתח הנופח רוח חיים ברך הנולד. התלות בגשמים, שבארץ ישראל (וגם בבבל, במידת מה) היתה שאלה של חיים ומוות, מופקדת גם היא, כמו הלידה ותחיית המתים, בידיו של אלוהים בלבד. אמירה זו מחזירה אותנו לאופציית ההסבר הראשונה ליכולת המאגית לכאורה של אותם יחידי סגולה, כמו אליהו או חוני. המפתח בידיו של אלוהים, ולשליח שלו, או לאהוב לבו האנושי, ישנה רק היכולת לנסות להשפיע על אלוהים לפתוח בעצמו את הברז.

אם כן, נפתחו הצינורות, וגם הגשם יתחיל לרדת כמו בשנים הטובות? לא בדיוק. זוכרים את התייבשות הנחל מהפרק הקודם? התייבשות זו ציינה מעבר של המערכת מפאזה של `מטר מחויב מצד הטבע` לפאזה של `מטר השגחי`, כלומר – הצינורות פתוחים, אבל אלוהים כיבה את הנווט האוטומטי, וכעת יוכל הגשם לרדת רק אם ישגיח אלוהים ויפעיל את המערכת כמו בהפעלה ידנית. ולמעבר להפעלה השגחית יש תנאי הכרחי, התלוי בבני האדם – תשובה מחטא. ועל כן, ברגע זה, מוטלת על אליהו המשימה – להביא לכך, שאחאב וכל עמו יחזרו בתשובה מלאה, ואז, ורק אז, יוזרמו אל צינורות השפע המים, והבצורת תסתיים.

אבל העם לא משתכנע כל כך בקלות, שזניחת פולחן הבעל ותשובה מלאה אל אלוהי ישראל, יש בה כדי להביא גשם. פה לא יעזור ויכוח תיאולוגי בארבע עיניים בין אליהו לאחאב. פה נחוץ ספקטאקל, גדול כמעט כמו מעמד הר סיני. האם יש לאליהו באמתחתו עוד כמה טריקים, שיספיקו להפקה הענקית הזאת? מסתבר שכן, אם כי התנ"ך עושה מאמץ לשכנע אותנו, כי את ההפקה הזאת מנהל כל הזמן, ומקרוב, אלוהים.