בצורת כעונש אלטרנטיבי משמים - מל"א י"ז | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 12/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עד עתה העניש אלוהים את מלכי ישראל הסוררים, אלה שעשו הרע בעיניו, במהפכות חצר שהשמידו את כל ביתם, והביאו סוף על השושלת המשפחתית שלהם. מה קורה, כאשר המלך המעצבן הוא מלך חזק ומצליח כמו אחאב? אל דאגה, לאלוהים יש עוד מכות באמתחתו, והוא מביא על המלך ועל ארצו כולה את פגע הטבע הנורא והמוכר כל כך במרחב המזרח-תיכוני – בצורת. בצורת יש בה כדי להחליש אפילו שלטון חזק ויציב, וההיסטוריה העתיקה של המזרח התיכון הכירה תקופות בצורת כאלה, שהפילו אפילו אימפריות.

השפעת הבצורת על חצר מלוכה אינה מיידית. אנשי החצר, ובראשם המלך, יש להם בתחילה היכולת להשתמש בכוחם להכביד עולם על האוכלוסיה הכפרית ולשדוד ממנה את מעט המזון שהיא מצליחה לייצר. בנוסף לכך יש להם מאגרי מזון שנצברו בשנים הטובות של העבר. הסבל הגדול מכה תחילה את הכפריים הפשוטים, אלה שמצליחים בשנה טובה להזין את עצמם ולשמור מעט זרעים מהיבול כדי לפתוח את העונה הבאה. בשנת בצורת הם יכולים ליפול די במהירות לחרפת רעב ממש. בית המלוכה יכול, לפחות בשנת הבצורת הראשונה, להדק את החגורה ולהתעלם מהסכנה הגדולה שבפתח.

האם הבצורת היא באמת עונש משמים על חטאי ההנהגה והעם? כך יאמרו בביטחון רב אלה המאמינים שאלוהים מנהיג את העולם על פי תורת הגמול. אם יש להם ביקורת דתית על המלך ועל אנשי חצרו, הם יציגו את הבצורת כהוכחה לכך, שאלוהים מתעב את מה שהמלך עושה. ואנו, המכירים את הפכפכות הטבע באזורנו השדוף, חושבים אחרת: מכת הבצורת אינה עונש משמים, אבל היא מאתגרת אותנו ואת מנהיגינו להיערך לקראת הבאות, להתארגן בדרך שתגביר את יכולת ההישרדות של כל האוכלוסיה, להקפיד על תשומת לב דווקא למגזרים החלשים שבחברה, אלה שללא עזרה מחבריהם עלולים להיכחד בטרם ישתנה מזג האוויר. דבר מכל זה אינו נזכר בתנ"ך. אין אנו שומעים על פעולה של אחאב למען עמו, והאופוזיציונר הגדול שלו, הנביא אליהו, מציב בפניו רק דרך אחת לסיים את העונש – והיא לחזור בתשובה דתית ולטהר את ארץ ישראל מפולחן הבעל.

כיום אנו יודעים הרבה יותר על הטבע הסובב אותנו. יש לנו דרכים לייצר מים, הנחוצים כל כך להישרדותנו ולקיום החקלאות מייצרת המזון שלנו. אנו מודעים גם לנזקים הסביבתיים שיוצרת החברה הטכנולוגית חסרת האחריות, ומתלבטים לגבי דרכים מעשיות לשפר את הקיימות של העולם ושל התרבות האנושית. מאומה מכל זה אינו עולה על דעתו של סופר מלכים, לא רק בשל הבורות המדעית שלו ושל דורו, אלא גם בשל האמונה הדתית שלו, שהפתרון למצוקה של העם מצוי בתשובה אמונית ובטוהר פולחני.

עוד מרכיב נכנס לתמונה, מרכיב שנעדר כמעט לחלוטין מהחשיבה לנו בעידן המודרני. אלוהים יכול לשנות את המצב בן רגע; תפילותינו, חרטותינו ומעשי הכפרה שלנו עשויים לשכנע את אלוהים להתחיל לעשות זאת; ואנשים יחידי סגולה כאליהו הנביא יכולים לחולל ניסים, כלומר להשפיע בדרך מאגית על המציאות ולהביא ישועה, אם גם זמנית, לרעבים, לחולים ואפילו למותקפים על ידי אויב חזק. וכך, על רקע המצוקה הנוראה שהביאה הבצורת, מחולל אליהו הנביא ניסים בכד הקמח, בצפחת השמן ובהחייאת מתים.

מי שעומד לבדו מול המלך ומטיח בו האשמות קשות, ודווקא במצב בו כל האומה במצוקת רעב, אין לו אלא להבין, כי פעולותיו אלה עשו אותו לאויב חצר המלוכה, וכי עליו לברוח הרחק מעיר הבירה אל המדבר, שם הוא יכול לזכות בבדידות מזהרת, הרחק מרודפיו, אבל, בניגוד לחיים בקרב החברה הכפרית של ישראל, במדבר הוא נתון, ממש, לחסדי שמים. מים הוא מוצא בנחל כל עוד לא יבשו מקורותיו, ומזון הוא מקבל מעופות השמים. זה המחיר שחייב לשלם מי שנכנס במלך ראש בראש בעת קשה זו.