THE SOUND OF SILENCE - מל"א י"ט | עופר בורין

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 15/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הניצחון הגדול של אליהו על נביאי הבעל לא ממש רגש את אשת המלך אחאב – איזבל.
אחאב מספר לה על כל מעללי אליהו והיא שולחת לאליהו שליח שמודיע לאליהו שבקרוב הוא יצטרף לנביאי הבעל אותם רצח זה עתה:

ב וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֨בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם ׃

עם איזבל אליהו לא מתעסק. הוא היה מוכן לריב עם אחאב, להוכיח את כל עם ישראל, להתמודד מול נביאי הבעל והאשרה, אבל מול מקור הרוע עצמו, כוהנת הבעל הגדולה איזבל, הוא בורח. גם לאמונה ולקנאות הדתית יש גבולות:

ג וַיַּ֗רְא וַיָּ֨קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם ׃
=====
אליהו בורח לבאר שבע שבממלכת יהודה, רחוק מיכולת ההשפעה של איזבל.
בבאר שבע, משאיר אליהו את עוזרו, שהלך אתו, והוא ממשיך לבדו למדבר. שם נשכב אליהו תחת עץ רותם ומבקש מאלוהים שייקח אותו. אליהו רוצה למות ומבקש מאלוהים שיבצע את מבוקשו:

ד וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָת וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי ׃

נכשלתי בתפקידי. אין לי כוח יותר. קח אותי מבקש אליהו.
אבל אצל יהוה לא מתפטרים.
יהוה שולח לאליהו מלאך שנותן לו מים ואוכל. אליהו מתאושש והולך ארבעים יום וארבעים לילה (זוכרים – משה עלה להר...) עד שהוא מגיע למערה שלמרגלות הר חורב, ההר בו נתן יהוה את התורה למשה.
======
הדרמה מגיעה לשיאה. יהוה שואל את אליהו:

ט וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ ׃

מה אתה עושה פה? אין לך עבודה?
והתשובה של אליהו מעידה כאלף עדים על אישיותו:

י וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ ׃

אליהו "מלכלך" על עם ישראל. הוא מעיד על קנאותו הרבה ליהוה (עם דגש על אלוהי צבאות ולא למשל אלוהי החסד והאמת) ועל כך שבני ישראל זנחו את יהוה, הרגו את כל הנביאים וכעת הם רוצים להרוג את אליהו.
אליהו לא אומר שמי שרוצה להרגו זו איזבל ולא עם ישראל.
אליהו לא באמת עונה לשאלה ששואל יהוה ולא מבקש להתפטר, כפי שנדמה היה שהוא עושה כשברח למדבר. הוא פשוט "מפיל את התיק" על עם ישראל!
ויהוה מגיב. ועוד איך הוא מגיב.
מופע של רוח, ורעש ואש אימתניים שבכל אחד מהם פועלים איתני טבע אדירים אבל יהוה לא מופיע בהם.
לאחר כל ההופעה הזו, מתגלה אלוהים לאליהו באופן הבא:

יא וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה ׃ יב וְאַחַ֤ר הָרַ֨עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה ׃

יהוה לא ברוח, לא ברעש, לא באש, כי אם בקול דממה דקה.
יהוה מנסה לשנות את אליהו הקנאי ולהסביר לו שדרכו אינה דרך של אש, ורעש ורוח אלא דרך של "דממה דקה". דרך של שקט, של הבנה, של הפנמה.
זה שהעם אמר בפרק הקודם, אחרי הניצחון על נביאי הבעל, "יהוה הוא האלוהים" וזה שהעם אמר אחרי שירד משה מהר סיני, "נעשה ונשמע" – זה לא מספיק. זו לא אמונה אמיתית. אחרי כל הרעש והצלצולים צריכה לבוא דממה דקה. צריכה לבוא אמונה אמיתית והיא דורשת הרבה סבלנות והרבה זמן ואולי גם חסד ורחמים.
כל זה רחוק מאליהו הקנאי. הוא לא יכול להבין את זה. וההוכחה לכך היא שאלוהים שואל שוב:

יג וַיְהִ֣י׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ ׃

ואליהו עונה שוב את אותה התשובה שנתן לפני המחזה האלוהי:

יד וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ ׃
=====
זהו. יהוה מבין שאליהו לא מסוגל להשתנות.
אליהו אולי חשב להתפטר אבל עכשיו יהוה מפטר אותו.
יהוה דורש מאליהו לבצע שלושה דברים בסדר מסוים:
1. להמליך את חזאל על ארם.
2. להמליך את יהוא על ישראל.
3. להעביר את תפקיד הנביא למישהו אחר, לאלישע.
עוד מוסיף אלוהים, בנבואה קשה, שחזאל, יהוא ואלישע יהרגו בבני ישראל עד שיישארו מהם 7,000 איש בלבד:

יז וְהָיָ֗ה הַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב חֲזָאֵ֖ל יָמִ֣ית יֵה֑וּא וְהַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב יֵה֖וּא יָמִ֥ית אֱלִישָֽׁע ׃ יח וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ ׃

בלי רעש, בלי צלצולים – פשוט רצח עם. העם שלך.
אם משה היה שומע נבואה כזו, אני חושב שהוא היה מיד מנסה לשנות את רוע הגזירה.
אבל אצל אליהו – אין בכלל ויכוח ואין ניסיון להגן על בני ישראל.
הוא עוזב את המקום ללא מילה, מוצא את אלישע וזורק עליו את מעילו ללא שום הסבר.
גם את הנחיות יהוה הוא לא מקיים בסדר הנכון.
אלישע, מקבל את המעיל, עוזב את משפחתו, ורץ אחרי אליהו. את החפיפה המסודרת הוא יצטרך כנראה למשוך בכוח מאליהו.
אליהו לא מנדב דבר. אולי הוא הבין שאין מה ללמוד ממנו!
=====
קול הדממה הדקה של אלוהים הזכיר לי את השיר THE SOUND OF SILENCE של סיימון וגרפונקל.
הבית האחרון בשיר, בתרגום חופשי שלי:

והאנשים כורעים ברך ומתפללים
לאלוהי הניאון שהם עצמם יצרו
ויצא הבזק של סימני אזהרה
והסימנים אמרו כי דברי הנביאים
כתובים על קירות הרכבת התחתית
ובחללים גדולים של דירות.
ונלחשים ברעש הדממה

דברי הנביאים נלחשים ברעש הדממה.
דברי אלוהים נאמרים בדממה דקה.

זה ההבדל בין קנאים לבין מאמינים באמת.

https://www.youtube.com/watch?v=NAEppFUWLfc

https://www.youtube.com/watch?v=gdVjVtpr55M