יש לך משהו טוב לומר על אחאב? מל"א כ"ב | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 20/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אחאב עשה הרע בעיני ה`, כך אומר התנ"ך. בימיו פרח פולחן הבעל, ונרדפו נביאי ה`. העימותים בין אליהו לבין בית אחאב מסופרים בפירוט דרמטי, ואחאב נמצא שם בצד הרע. גם במישור המוסרי הצליח אחאב להוכיח כי הוא מושחת, ולמרות היותו גיבור מלחמה, מעדיף התנ"ך לספר לנו על חולשתו כלפי אשתו, שהיתה ממש אי של זבל.

כל זה מפתיע מאד, כשאנו קוראים על העדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות לפריחה הגדולה שחוותה ממלכת ישראל בימי אחאב, פריחה כלכלית, צבאית ומדינית. על העדויות האלה לא נרחיב את הדיבור כעת, אלא נשוב דווקא אל דפי ספר מלכים, ונשלוף במלקטת את הפסוקים המעטים, הרומזים על גדולת המלך הזה.

וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.

המלכים שזכו לשלוט תקופות ארוכות כמו אחאב או יותר ממנו, ככל הנראה הצליחו לייצב את הממלכה מבחינה מדינית, צבאית וכלכלית. עמרי, אביו של אחאב, מייסד השושלת, לא זכה ליותר משתים עשרה שנים של מלוכה.

וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים. 

רעה ככל שהיתה השפעתה של איזבל על הפולחן בממלכת ישראל, עצם הנישואין הדיפלומטיים האלה של אחאב מעידים על יכולת קשירת קשרים מועילים עם מדינות שכנות.

בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה.

אחאב עסק במפעלי בנייה שונים. כאן מוזכרת יריחו, שבניינה חודש לאחר דורות שעמדה בחורבנה. מאוחר יותר תוזכר יזרעאל כמקום, בו בנה לו אחאב ארמון.

וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ: לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים, אוּלַי נִמְצָא חָצִיר, וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה. וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ. אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ.

הרעב כבד, והמלך אינו מסתגר בארמונו. הוא לוקח חלק פעיל בחיפוש אחר מקורות מזון עבור העם.

וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: דַּבְּרוּ! אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ!

אלה דבריו של אחאב לבן הדד, מלך ארם. לעומת דבריו המתרברבים של המלך הארמי, דברי אחאב קצרים, והם מעידים על שליטה עצמית.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ, וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם.

לאחר הניצחון הראשון על ארם, מתכונן אחאב היטב למערכה הבאה.

וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ: עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר: תְּחִי נָא נַפְשִׁי! וַיֹּאמֶר: הַעוֹדֶנּוּ חַי? אָחִי הוּא! וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ, וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ, וַיֹּאמְרוּ: אָחִיךָ בֶן הֲדַד?! וַיֹּאמֶר: בֹּאוּ, קָחֻהוּ! וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד, וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הֶעָרִים, אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ, אָשִׁיב, וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק, כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן, וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ, וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית, וַיְשַׁלְּחֵהוּ.

דווקא לאחר התבוסה הגדולה שמנחיל אחאב לבן-הדד, הוא אינו מתפתה לחסל את המצביא היריב, אלא מזהה בתבונתו המדינית, כי לפניו הזדמנות לחולל רגיעה באזור ולייסד ברית מדינית עם הארמים. התנ"ך, המזדהה עם האל הקנאי שלנו ועם שנאת הזרים המושרשת כל כך בתרבותנו, בוודאי אינו מעריך זאת כמונו, וירשום לאחאב עוד נקודת חובה. והתנ"ך מגיב באמצעות נביא:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר יְהוָה: יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ! וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה.

ברור שאחאב אינו מבסוט מהנזיפה הזאת, המנבאת גם את סופו האישי. איך אפשר לנהל מדינה, כשהנביאים מתערבים בפוליטיקה?

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ, וַיָּצוֹם, וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק, וַיְהַלֵּךְ אַט. וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי? יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי, לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו. בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ.

זו תגובתו של אחאב לנבואת הזעם של אליהו אחרי המעשה שיזמה איזבל כדי להשתלט על כרם נבות. תגובתו זו של אחאב מזכירה את תגובתו של דוד אחרי המקלחת שקיבל מנתן הנביא בעקבות מעשה בת שבע. אלא שלדוד ייסלח לבסוף, והוא יזכה עוד לשנים רבות של מלכות, בתוספת מנה גדושה של פרקי תהלים ומחממת נאה לעת זקנה. ההקלה בעונש שמקבל אחאב היא הרבה יותר קטנה וקצרת טווח, ובסיכום דברי ימיו הוא יזכה לציון לגנאי מידי סופר מלכים.

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו: הַיְדַעְתֶּם, כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם!  וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט: הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד? וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ!

ולאחר הברית עם הצידונים והברית עם הארמים (שלא האריכה ימים), אנו מתבשרים על שת"פ מדיני-צבאי עם יהושפט מלך יהודה. גם במלחמה הזאת בולט אחאב כמלך הדומיננטי יותר.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּעֶךָ, אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה?!

ארבע מאות נביאים מצייצים בפה אחד נבואה אופטימית לגבי תוצאות הקרב הבא עם הארמים, אך אחאב חש באינטואיציה שלו, כי מאה אחוז של נבואות הצלחה כמוהן כתוצאות הבחירות ברוסיה של פוטין, והוא משביע את מיכיהו בן ימלה לדבר אמת בשם ה`.

וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם, וַיָּמָת בָּעֶרֶב.

הפסוק יכול להתפרש בכמה אופנים, אך לי נראה, כי המלך הפצוע המשיך לעמוד במרכבה כדי לעודד את לוחמיו עד הערב. לזאת ייקרא מות גיבורים.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה, וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

סופר מלכים מודע לכך, שיש עוד הרבה לספר על אחאב, אבל הוא מקצר בדבריו, ורק מזכיר כי אחאב התבלט במפעלי בנייה ברחבי הממלכה. בית השן שבנה אחאב אינו אגדה. שרידי ארמון, המעוטרים בעיטורי שנהב, נמצאו בחפירות העיר שומרון, הלא היא סבסטיה.