זרע גחזי - מל"ב ה' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 26/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ראינו את אלישע מסייע לדמויות מבני ישראל במספר ניסים בפרק הקודם. ציינתי במאמר שלי מאתמול, שבאף מקרה לא הביעו מקבלי העזרה תודה לנביא, לבד ממקרה אחד שבו מקבלת הנס השתטחה בתודה לרגלי הנביא.
בפרק הזה מפליא אלישע לרפא מחולי את שר הצבא של מדינה שכנה, ארם. האם במקרה הזה מקבל אלישע שכר?
=====
הכול מתחיל בתיאור שר צבא ארם, ששמו נעמן, כאיש גדול ומכובד הסובל ממחלה כרונית – צרעת.
ארם היו לעיתים אויבים ולעיתים בעלי ברית של ישראל ושל יהודה. בפרק הזה מסופר שבאחד ממסעות המלחמה של צבא ארם בישראל, הם לקחו בשבי נערה ישראלית.
הנערה הזו, מספרת לבעליה הארמים, שיש בישראל נביא המסוגל לרפא את מחלתו של נעמן:

ג וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־גְּבִרְתָּ֔הּ אַחֲלֵ֣י אֲדֹנִ֔י לִפְנֵ֥י הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן אָ֛ז יֶאֱסֹ֥ף אֹת֖וֹ מִצָּרַעְתּֽוֹ ׃

נעמן פונה למלך ארם ומבקש ממנו ללכת ולקבל ריפוי מהנביא שבשומרון. מלך ארם מסכים ואף שולח מתנות רבות למלך ישראל עם בקשה לרפא את נעמן ממחלתו.
מלך ישראל מקבל את הפנייה ונכנס ללחץ:

ז וַיְהִ֡י כִּקְרֹא֩ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־הַסֵּ֜פֶר וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ הַאֱלֹהִ֥ים אָ֨נִי֙ לְהָמִ֣ית וּֽלְהַחֲי֔וֹת כִּֽי־זֶה֙ שֹׁלֵ֣חַ אֵלַ֔י לֶאֱסֹ֥ף אִ֖ישׁ מִצָּֽרַעְתּ֑וֹ כִּ֤י אַךְ־דְּעֽוּ־נָא֙ וּרְא֔וּ כִּֽי־מִתְאַנֶּ֥ה ה֖וּא לִֽי ׃

מה פתאום מבקש ממני מלך ארם לרפא את מחלת שר הצבא שלו? מה אני אלוהים? אין לי יכולות כאלה ולכן סביר להניח שמדובר פה בתכסיס. מלך ארם מנסה להתנכל לי!
אצל מלך ישראל לא חולפת אפילו צל של מחשבה להשתמש באלישע. אין לי ספק שהוא ידע על מעשי הניסים שמבצע אלישע לבני ישראל, ובכל זאת, הוא לא ראה בו שותף לטיפול במקרה מסובך שכזה.
אלישע שומע על לחצו של מלך ישראל ושולח אליו שליח עם המסר הבא:

ח וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ׀ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים כִּֽי־קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָבֹֽא־נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל ׃

כלומר – מה הלחץ? שלח את נעמן אלי ואני אראה לו כי יש נביא בישראל.
מעניין שהפסוק ניתן לקריאה גם כ – מה הלחץ? שלח אותו אלי ותראה אתה, מלך ישראל, שיש נביא בישראל.
שתי ציפורים במכה אחת – גם נעמן וגם מלך ישראל יקבלו שיעור שיש נביא בישראל!.
=====
נעמן מגיע לאלישע ולהפתעתו שולח אליו אלישע שליח ואומר לו כך:

י וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע־פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר ׃

כלומר – כל מה שעליך לעשות הוא ללכת לנהר הירדן, לטבול בו 7 פעמים והצרעת תעבור. הנביא לא עושה כשפים, לא יוצא החוצה מביתו ולוחש לחשים מיוחדים, לא רוקח תרופה פלאית בעצמו, אלא שולח את החולה להתרפא באמצעות הטבע – מי נהר הירדן.
נעמן, שציפה לתצוגת תכלית אלילית מהסוג המקובל באותם זמנים מתאכזב ורוצה לחזור לארם, אבל עבדיו משכנעים אותו למלא את מצוות אלישע. נעמן מתרצה ואכן עורו נרפא.
בנקודה הזו חשוב לציין – הריפוי מתבצע ע"י הטבע ולא ע"י אלישע במין מעשי כשפים. כל אדם, עני או עשיר, יכול להגיע למי נהר הירדן וליהנות מסגולותיהם. זה מסר חשוב מאוד – איש אלוהים הוא בסך הכול דמות המאפשרת לטבע ("אלוהים") לפעול במציאות ולעזור לאנשים, בלי קשר למידותיהם ואופיים.
=====
נעמן חוזר לאלישע ורוצה לשלם לו על הצלחת הטיפול:

טו וַיָּשָׁב֩ אֶל־אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים ה֣וּא וְכָֽל־מַחֲנֵ֗הוּ וַיָּבֹא֮ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־נָ֤א יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֣י אֵ֤ין אֱלֹהִים֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּ֖י אִם־בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֛ה קַח־נָ֥א בְרָכָ֖ה מֵאֵ֥ת עַבְדֶּֽךָ ׃

ראשית נעמן מודה לאלישע במילים – "הינה ידעתי כי אין אלוהים בכל הארץ כי אם בישראל".
זה ביטוי מאוד מעניין. זה ביטוי המייחס את פעולת אלוהים כקשורה למקום גיאוגרפי – ארץ ישראל. כלומר, בעיני נעמן, כל האלילים האחרים, הפועלים בטריטוריות אחרות, אינם קיימים. האלוהים היחיד הקיים הוא זה שפועל בארץ ישראל. הוא מייחס כל כך הרבה חשיבות לאדמה, שהוא בהמשך לוקח על מרכבתו אדמה מארץ ישראל בחזרה לארם, כדי לבנות שם מזבח שבבסיסו אדמה מארץ ישראל, מתוך תקווה שזה יפעל עבורו. עד כדי כך היה נעמן ספוג באלילות ואמונה תפלה. זה מזכיר את קמעות המים הקדושים למיניהם המיוצרים בחצרות המקובלים בישראל המודרנית.
בנוסף לתודה המילולית מבקש נעמן לתת לאלישע ברכה (כלומר תמורה חומרית).
אלישע מסרב ושולח את נעמן לדרכו:

יט וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם וַיֵּ֥לֶךְ מֵאִתּ֖וֹ כִּבְרַת־אָֽרֶץ ׃
=====
נעמן הולך, בריא ושמח לדרכו.
כאן נכנס לתמונה עוזרו של אלישע, גיחזי, אותו הכרנו כבר בפרק הקודם. הפעם הוא רץ אחרי נעמן, מספר לו סיפור על כך שאלישע שלח אותו כדי לקחת ממנו תמורה על הטיפול, בדמות אוכל לאורחים שהגיעו מהרי אפרים. נעמן שמח לתת תשורות ומעמיס על גחזי מתנות ואוכל רב.
גחזי, בכך שלקח תמורה, ביזה את אלישע ויותר מכך ביזה את הטבע ("אלוהים"). כאילו יש מחיר לטוב שהטבע נתן לנעמן. כאילו עכשיו, לאחר ששילם נעמן תמורת הטיפול, אין יותר חוב בינו לבין הטבע ("אלוהים").
אלישע מגלה את מה שעשה גחזי ומעניש אותו:

כז וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק־בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג ׃ ס

הצרעת שהייתה לנעמן תדבק בו ובזרעו לעד.
עד כאן היה אלישע נפלא ומדויק. במה אשמים בניו ובנותיו של גחזי?
======
בעיני, הפרק הזה הוא שיעור מאלף לכל חצרות המקובלים ההופכות למכונת כספים משומנת היטב, שבה עשרות ואולי מאות של מקורבים למיניהם עושים כסף מ"ניסים" שעושה ה"מקובל" לאנשים שהם או אומללים ועניים או עשירים וטיפשים.
המקובל הזה, שכל מכונת הכסף שוררת סביבו, אינו אלא רמאי המחלל את הטבע ואת אלוהים, וכל מלחכי הפנכה שמסביבו מצורעים הם כגחזי.

ייתכן ואין הצרעת ניכרת בעורם, אך היא ממלאת את פנימיותם.

כולם מזרעו של גחזי.