הנבואה המגשימה את עצמה - מל"ב ח' | עופר בורין

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 30/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק מתחיל באירוע לכאורה קטן:

א וֶאֱלִישָׁ֡ע דִּבֶּ֣ר אֶל־הָאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־הֶחֱיָ֨ה אֶת־בְּנָ֜הּ לֵאמֹ֗ר ק֤וּמִי וּלְכִי֙ אַתִּי וּבֵיתֵ֔ךְ וְג֖וּרִי בַּאֲשֶׁ֣ר תָּג֑וּרִי כִּֽי־קָרָ֤א יְהוָה֙ לָֽרָעָ֔ב וְגַם־בָּ֥א אֶל־הָאָ֖רֶץ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים ׃

אלישע הנביא, שאך לפני כמה פסוקים הביא לתבוסת צבא ארם מפני ישראל, ללא קרב, פונה לאישה שעזרה לו בעבר והוא עזר לה בתמורה והביא להולדת בנה ואף החיה אותו לאחר מותו. אלישע מזהיר את האישה מפני רעב של שבע (7!) שנים שיהוה מוריד על ישראל. אלישע אף ממליץ לה לרדת מהארץ עד יעבור זעם.
על מה הרעב? לא כתוב.
למה אלישע מזהיר רק את האישה ולא את כל ישראל? לא כתוב.
איך אנשים בישראל מסתדרים עם הרעה הזה? לא כתוב.
ספור קטן בין הנביא לאישה המקורבת אליו.
=====
אחרי שבע שנים, חוזרת האישה מארץ פלישתים ומגלה שרכושה נלקח ממנה (הבית, השדה וכו`). היא צועקת צעקה מרה ומי שבא לעזרתה הוא העוזר הידוע לשמצה של אלישע – גיחזי. גיחזי מסביר למלך את כל ההיסטוריה של האישה והקשר שלה לנביא אלישע. כתוצאה מכך המלך מחזיר לאישה את כל רכושה.
למה המלך פנה לגיחזי ולא לאלישע? לא כתוב.
=====
בכל אופן, האישה הזאת מקבלת סיוע מהנביא הגדול (ביציאתה) ומהמלך הגדול (בחזרתה).
=====
הפרק ממשיך ומתאר את ביקורו של אלישע בדמשק, שם הוא ממליך את חזאל למלך על ארם במקום "בן הדד".
המלכת חזאל על ארם הייתה משימה שיהוה נתן לאליהו. אליהו לא ביצע את המשימה והעביר אותה לביצוע לאלישע. המשמעות של המלכת חזאל על ארם, גם היא נאמרה ע"י יהוה – חורבן גדול לממלכת ישראל שבסופו יישארו רק 7000 אנשים חיים. אליהו לא התווכח עם יהוה אלא פשוט החליט לא לבצע. גם אלישע לא מתווכח עם יהוה אלא מבצע את ההמלכה תוך שהוא בוכה:

יא וַיַּעֲמֵ֥ד אֶת־פָּנָ֖יו וַיָּ֣שֶׂם עַד־בֹּ֑שׁ וַיֵּ֖בְךְּ אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים ׃ יב וַיֹּ֣אמֶר חֲזָאֵ֔ל מַדּ֖וּעַ אֲדֹנִ֣י בֹכֶ֑ה וַיֹּ֡אמֶר כִּֽי־יָדַ֡עְתִּי אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל רָעָ֗ה מִבְצְרֵיהֶ֞ם תְּשַׁלַּ֤ח בָּאֵשׁ֙ וּבַחֻֽרֵיהֶם֙ בַּחֶ֣רֶב תַּהֲרֹ֔ג וְעֹלְלֵיהֶ֣ם תְּרַטֵּ֔שׁ וְהָרֹתֵיהֶ֖ם תְּבַקֵּֽעַ ׃ יג וַיֹּ֣אמֶר חֲזָהאֵ֔ל כִּ֣י מָ֤ה עַבְדְּךָ֙ הַכֶּ֔לֶב כִּ֣י יַעֲשֶׂ֔ה הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע הִרְאַ֧נִי יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ מֶ֥לֶךְ עַל־אֲרָֽם ׃

דוגמא מובהקת לנבואה המגשימה את עצמה וגם עוזרת לעצמה להתגשם.
אלישע בוכה. 
חזאל שואל: מדוע אתה בוכה?
אלישע מסביר: כי אתה תהייה מלך ארם ואלוהים הראה לי את העתיד הנורא שצפוי לבני ישראל ממך.
חזאל מקבל את הנבואה וחוזר לארמון של מלך ארם הנוכחי, בן הדד. בן הדד מת וחזאל מוכתר למלך במקומו.
=====
למה שני הסיפורים האלה, הפרטי על האישה והכללי על מלך ארם ונבואה נוראית לעם ישראל מופיעים ביחד, באותו פרק? 
בעיני האישה מסמלת לנו איך במצב קשה בו נתון עם, כל פרט דואג לעצמו, עד כדי מעבר לחיים במדינה אחרת, ובמקרה הזה בארץ פלישתים - ממש אצל האויב.
והבכי של אלישע הוא מסמל את הכניעה של הנביא המנהיג, ממליך המלכים, מול המציאות הלאומית.
פעמיים הציל אלישע את ישראל מיד ארם. הוא מבין שפעם שלישית כבר לא תהייה. הוא כבר לא מנסה.
=====
מסיפורי אלישע בארץ דמשק עובר הפרק ומספר לנו על שרשרת מלכים בממלכת יהודה שנישאו לבנות מממלכת ישראל, מבית אחאב:
1. יהורם בן יהושפט
2. אחזיהו בן יהורם.
התנ"ך מספר לנו שהמלכים האלה עבדו עבודה זרה, וההסבר:

יח וַיֵּ֨לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּי בַּת־אַחְאָ֔ב הָֽיְתָה־לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה ׃

כו בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אֲחַזְיָ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְשָׁנָ֣ה אַחַ֔ת מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑םִ וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ עֲתַלְיָ֔הוּ בַּת־עָמְרִ֖י מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל ׃ כז וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֨רֶךְ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב וַיַּ֧עַשׂ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כְּבֵ֣ית אַחְאָ֑ב כִּ֛י חֲתַ֥ן בֵּית־אַחְאָ֖ב הֽוּא ׃

גם יהורם בן יהושפט וגם אחזיהו בן יהורם הלכו בדרך הרעה של בית אחאב וזאת משום שהתחתנו עם נשים מבית אחאב. 
שוב התנ"ך מחלץ את הגברים ומאשים את הנשים שלהן במה שהם עושים. מאז סיפור גן עדן, בבראשית פרק ג`, הסיפור הזה של האשמת האישה, לא מרפה.
לצערי, גם היום, בישראל המודרנית, ההשפעה ניכרת והנשים עדיין סובלות מהדרה ומיחס משפיל ומפלה.
=====
ברור מקשרי המלוכה בין יהודה וישראל שיש קשר בין שתי הממלכות.
הפרק מסתיים בתיאור תבוסת ישראל בקרב מול ארם. מלך ישראל, יורם בן אחאב נפגע בקרב ויוצא להחלים ביזרעאל. מלך יהודה, אחזיהו בן יהורם הולך לבקר את מלך ישראל בחוליו.
נראה כאילו שתי הממלכות, ישראל ויהודה, מתאחדות לקראת קטסטרופה מתקרבת.