המצורע מביא את הבשורה - מל"ב ז' | מני גל

מאת: מני גל התמונה ספינלונגה אי המצורעים, ויקיפדיה נחלת הכלל ת.פרסום: 30/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים! הַיּוֹם הַזֶּה, יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים, וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר, וּמְצָאָנוּ עָווֹן, וְעַתָּה, לְכוּ וְנָבֹאָה, וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ!

אחד המוטיבים היותר מיוחדים בסיפור מצור שומרון הוא בשורת הישועה, המגיעה אל תושבי העיר הנצורה מפי ארבעה מצורעים דווקא. מסתבר שמוטיב זה, של התקווה לעתיד טוב יותר המצויה דווקא אצל אנשים משולי החברה, אינו נדיר במסורת ישראל. יש בו אמת אנושית, המתגלה בעִתּוֹת מצוקה לאומית גדולה. מוטיב זה מופיע אף באמונה בקיומם של ל"ו צדיקים נסתרים בכל דור, שבזכותם קיים העולם, והוא נפוץ מאד במעשיות חסידיות.

וריאציה נוספת על הרעיון הזה מספרת על המשיח לעתיד לבוא, שגם הוא מופיע במציאות האנושית כאדם עני הנגוע במחלות קשות. הנה, במילים פשוטות, תוכנו של הסיפור התלמודי, המצוי בבבלי, מסכת סנהדרין, דף צח עמ` א:

מעשה שמצא ר` יהושע בן לוי את אליהו, שעמד על פתח המערה של רשב"י. אמר לו: האם אני אבוא לעולם הבא? אמר לו: אם ירצה האדון הזה. אמר ריב"ל: שְׁנַיִם ראיתי, וקול שלושה שמעתי. אמר לו: אימתי יבוא משיח? אמר לו: לך ושאל למשיח עצמו, מתי יבוא. אמר לו ריב"ל: באיזה מקום המשיח יושב? אמר לו אליהו: הוא יושב באותו צד של גן עדן, שכנגד רומי הוא שרוי. אמר לו: איזה סימן יש לו? אמר לו: הוא יושב בין אנשים שהם עניים, וסובלים חלאים רעים ומנוגעים. וכל מי שיש לו ד` וה` נגעים, הם מתירים כל נגעיהם ביחד, ומקנחים אותם, ואחר כך חוזרים וקושרים אותם. אבל המשיח אינו עושה כן, אלא מתיר רק נגע אחד, מקנחו, וקושרו. ואחר כך הוא מתיר את הנגע השני, ועושה כמו כן. ואינו מתיר שני נגעים יחד. ועושה זאת כך, כי הוא סובר, שמא יצטרך לצאת ולגאול את ישראל, ואז לא יצטרך להתעכב הרבה, כדי לקשור שני נגעים יחד. הלך ריב"ל אצל המשיח, אמר לו: שלום עליך רבי ומורי. אמר לו: שלום עליך בר לוי. אמר לו ריב"ל: אימתי יבוא אדוני? אמר לו: היום. הלך ריב"ל לאליהו, אמר לו אליהו: מה אמר לך משיח? אמר לו: אמר לי שלום עליך בר לוי. אמר לו אליהו: הבטיח לך ולאביך שיהיה לכם חלק בעולם הבא, כי אם אין אתם צדיקים גמורים לא היה נותן לך שלום, ולא היה מזכיר את שם אביך. אמר לו ריב"ל: שקר אמר לי, לפי שאמר לי שיבוא היום, ולבסוף לא בא. אמר לו אליהו: כך היתה כוונתו כשאמר לך היום: דהיינו, `היום אם בקולו תשמעו`, שישמעו ישראל בקול ה` לשמור מצוותיו וחוקותיו (סנהדרין צח).

ממדרש זה אנו למדים, שהמשיח נמשל למצורע, הסובל את מחלתם הרוחנית של ישראל. גם הצרעת היא מחלה רוחנית, וגאולתם של ישראל תבוא לאחר חזרתם בתשובה מלאה. מצד אחד המשיח הוא מלך ומצד שני הוא עני, שנאמר: "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע, הוא עני, ורוכב על חמור" (זכריה, ט`, ט`).

צרעתו של המשיח, כמו זו של ארבעה מצורעי העיר שומרון, אינה עונש על חטאיהם שלהם. היא מסמלת את חטאי הדור. האמירה, שאת הבשורה על הגאולה יש לחפש דווקא אצל המנודים שבחברה, היא אמירה בעלת מסר חברתי ומוסרי עמוק. רק מי שמצליח להתקרב אל אותם מנודים, יכול להתחיל לזהות את הנקודה הארכימדית, ממנה ניתן להתחיל לפתור את מצוקות החברה. החלטתם של ארבעת מצורעי שומרון ללכת ולהביא את הבשורה מניחה בצד את כל הרגשות השליליים – העלבון והכעס על הנידוי הלא מוצדק – ומתרוממת לדרגה של סליחה ופיוס דווקא מצידו של הנפגע