אֲשֶׁר־יָ֥צַק מַ֖יִם - מל"ב ג' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, התמונה ויקיפדיה, ekeidar Large Water Hole; Zafit Creek, Araba Valley, Israe ת.פרסום: 30/09/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


לפני שני פרקים שמענו על מתיחות בין ישראל למואב.
מואב פושעים בישראל. הם מנצלים את מותו של המלך החזק אחאב ופושטים על ערי ישראל.
בנו של אחאב, יהורם, מחליט לצאת ולהילחם במואב ומגייס לשם כך קואליציה עם מלך יהודה (יהושפט) ועם מלך אדום.
שלושת המלכים האלה מתאחדים למלחמה במואב (כל אחד מאינטרסים שלו) אבל במחצית הדרך לעימות, הם נתקעים ללא מים:

ט וַיֵּלֶךְ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל וּמֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ וּמֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וַיָּסֹ֕בּוּ דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־הָיָ֨ה מַ֧יִם לַֽמַּחֲנֶ֛ה וְלַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלֵיהֶֽם ׃

מסתבר שתכנון לוגיסטי מתאים לא היה לשלושת המלכים.
==========
בשלב הזה, נזכרים המלכים שכדאי לקבל ברכה אלוהית לפני יציאה לקרב. יהורם, מלך ישראל, מתריס לאלוהים:

י וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲהָ֕הּ כִּֽי־קָרָ֣א יְהוָ֗ה לִשְׁלֹ֨שֶׁת֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ם בְּיַד־מוֹאָֽב ׃

כמו הרבה מנהיגים ומנהלים הוא לא לוקח אחריות על המצב החמור אליו הוביל את עמו, אלא מטיל את האשמה על מישהו אחר, במקרה הזה – יהוה (מכירים כאלה מנהיגים?)
יהושפט, מלך יהודה, מבקש בכל זאת שיביאו נביא כדי לשמוע את דבר יהוה:

יא וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשָׁפָ֗ט הַאֵ֨ין פֹּ֤ה נָבִיא֙ לַֽיהוָ֔ה וְנִדְרְשָׁ֥ה אֶת־יְהוָ֖ה מֵאוֹת֑וֹ

זה נשמע כאילו הוא הלך לאפסנאות לברר אם זכרו לקחת נביאים לקרב.
האפסנאי עונה שאכן יש כאן איזה נביא ולפתע צץ לנו אלישע. מסתבר שהוא היה כל הזמן עם הצבא, אבל לא שאלו אותו דבר, אז הוא שותק. בעיני זה ממש לא נראה טוב.

וַיַּעַן אֶחָ֞ד מֵעַבְדֵ֤י מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר פֹּה אֱלִישָׁ֣ע בֶּן־שָׁפָ֔ט אֲשֶׁר־יָ֥צַק מַ֖יִם עַל־יְדֵ֥י אֵלִיָּֽהוּ ׃

======
אלישע מוצג כנביא רציני משום שהוא היה מקורב לאליהו:

פֹּה אֱלִישָׁ֣ע בֶּן־שָׁפָ֔ט אֲשֶׁר־יָ֥צַק מַ֖יִם עַל־יְדֵ֥י אֵלִיָּֽהוּ ׃

איזה ביטוי יפה – יצק מים על ידי אליהו. כזכור, אליהו היה נביא מלא אש. מסתבר שאלישע היה ידוע ככזה שצינן את אש אליהו – יצק מים על ידיו.
בימינו משמש הביטוי לתאר קשר עמוק בין תלמיד למורה, כאשר המורה יכול להיות בכל אחד מתחומי החיים (רבים ממנהיגי ישראל "יצקו מים" על ידיו של בן גוריון).
======
שלושת המלכים נותנים כבוד לאלישע ומגיעים אליו לשאול בעצתו.
אלישע מבהיר שהוא מוכן לתת את עצתו רק משום שיהושפט מלך יהודה נמצא בין השלושה. הוא כלל לא מתעניין במלך אדום, ולגבי מלך ישראל, הוא שולח אותו לבדוק מה אומרים נביאי האלילים של הוריו – נחמד אלישע. נראה שעדיין דבוקה בו קנאות אליהו.
ומה מנבא אלישע:

טז וַיֹּ֕אמֶר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה עָשֹׂ֛ה הַנַּ֥חַל הַזֶּ֖ה גֵּבִ֥ים׀ גֵּבִֽים ׃ יז כִּֽי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה לֹֽא־תִרְא֥וּ ר֨וּחַ֙ וְלֹֽא־תִרְא֣וּ גֶ֔שֶׁם וְהַנַּ֥חַל הַה֖וּא יִמָּ֣לֵא מָ֑יִם וּשְׁתִיתֶ֛ם אַתֶּ֥ם וּמִקְנֵיכֶ֖ם וּֽבְהֶמְתְּכֶֽם ׃ יח וְנָקַ֥ל זֹ֖את בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָתַ֥ן אֶת־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶֽם ׃ יט וְהִכִּיתֶ֞ם כָּל־עִ֤יר מִבְצָר֙ וְכָל־עִ֣יר מִבְח֔וֹר וְכָל־עֵ֥ץ טוֹב֙ תַּפִּ֔ילוּ וְכָל־מַעְיְנֵי־מַ֖יִם תִּסְתֹּ֑מוּ וְכֹל֙ הַחֶלְקָ֣ה הַטּוֹבָ֔ה תַּכְאִ֖בוּ בָּאֲבָנִֽים ׃

קודם כל נס קטן – יגיעו מים משומקום להרוות את צימאון הצבא. כנראה שאלישע הכיר את שיטפונות הדרום בהם גשם יורד על ההר וכעבור זמן שטפון מגיע עם הנחלים למקום מרוחק, כך שנדמה שהמים הגיעו משומקום.
(חבל שמדריכי הטיול בנחל צפית (שאגב מיקומו תואם את אזור המחיה של האדומים בתקופת המקרא) לא לקחו זאת בחשבון...)
ובהמשך – ניצחון גדול על מואב, כאשר יש להכות כל עיר, וכל עץ טוב, ולסתום את בארות המים ולהרוס את שדות החקלאות.
ההנחיות האלה של אלישע נראו לי סותרות זיכרון עמום שיש לי מחוקי המלחמה שנתן משה לעם ישראל בספר דברים פרק כ`:

יט כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּי מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר ׃ 

כלומר, תורת משה אוסרת להשמיד את הטבע הטוב (עצים במקרה הזה) גם במלחמה מול אויב. הטבע (העצים, המים, הצומח וכו`) אינם שייכים לאדם ואסור לו להרוס אותם. הם כמו אדם תמים, לא מעורב, "האדם עץ השדה".
ובכן – נבואת אלישע סותרת באופן מפורש את תורת משה ובכך מחטיא אלישע את ישראל.
נבואת אלישע היא של הרס וחורבן – לו אני מלך ישראל הייתי שותה ממי הנס אך לא מקיים את הנחיות ההרס של אלישע. 
המים אכן מגיעים, אבל בקרב מול מואב, מצליח מלך מואב להדוף את שלושת המלכים (הוא מקריב את בנו לעולה לצורך כך) ובכך להפר את נבואת אלישע.
כזכור – נביא שקר הוא נביא שנבואתו לא מתקיימת.
בפרק הזה, אלישע יוצא בשן ועין – מים הוא ניפק אבל הניצחון שהבטיח לא קרה.
הפסוק האחרון בפרק:

וַיְהִ֥י קֶצֶף־גָּד֖וֹל עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּסְעוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו וַיָּשֻׁ֖בוּ לָאָֽרֶץ ׃

כלומר – יהוה כעס על ישראל ולא אפשר את הניצחון שנביאו הבטיח.
=====
האם הקצף האלוהי יצא על ישראל?
ייתכן – אם כי לדעתי יש כאן בעיקר רמז לאלישע – שים לב והיזהר בנבואתך. קנאות אליהו אינה ראויה. הישמר לך בנבואתך והקפד על שמירת הגבולות המותרים.
האם אלישע קולט את המסר?
=====
הערה אחרונה – יש עדויות ארכיאולוגיות חותכות על קרב גדול שהיה בין ישראל לבין מואב. העדויות האלה תומכות בסיפור התנ"כי לפיו מואב התנכלו לישראל, ישראל יצאו לקרב גדול, שהסתיים, עפ"י העדות הארכיאולוגית המואבית, בניצחון של מואב.

(בתמונה – מויקיפדיה – גב ים בנחל צופית)