מלחמת אחים - מל״ב י״ד | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 09/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

הזרקור עובר בחזרה לממלכת יהודה.
המלך הוא אמציה בן יהואש.
הוא אמנם עושה הישר בעיני יהוה אבל גם בתקופתו ממשיכים לזבוח ולקטר על במות בכל רחבי הממלכה:

ג וַיַּ֤עַשׂ הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה רַ֕ק לֹ֖א כְּדָוִ֣ד אָבִ֑יו כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יוֹאָ֥שׁ אָבִ֖יו עָשָֽׂה ׃ ד רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת

כזכור, הוא הומלך למלך אחרי שעבדי אביו יהואש, רצחו את יהואש לאחר ששילם למלך ארם בכל האוצרות של בית המלך ובית יהוה כדי שזה לא יחריב את ירושלים.
כעת, לאחר שאמציה מרגיש חזק בכיסאו, הוא נוקם באותם עבדים שרצחו את אביו, והורג אותם:

ה וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו ׃ ו וְאֶת־בְּנֵ֥י הַמַּכִּ֖ים לֹ֣א הֵמִ֑ית כַּכָּת֣וּב בְּסֵ֣פֶר תּֽוֹרַת־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יוּמְת֨וּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ ֯יָמוּת

הוא לא מוקיר להם טובה על שהמליכו אותו למלך (בכל זאת הם רצחו את אביו) אבל גם לא מתנקם בכל המשפחות שלהם.
=====
אמציה גם מצליח במלחמה מול אדום:

ז הוּא־הִכָּ֨ה אֶת־אֱד֤וֹם בְּגֵיא־֯הַמֶּלַח עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת־הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָהּ֙ יָקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה ׃

בשלב הזה, כנראה עולה לו ה"שתן לראש" והוא שולח שליחים למלך ישראל ומציע לו מפגש מלחמתי:

ח אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים

נתראה פנים, זה בלשון העם – "יאללה מלחמה".
מלך ישראל, יהואש, מגיב בבוז ועונה לאמציה

י הַכֵּ֤ה הִכִּ֨יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ

זה שהצלחת מול אדום הפך אותך ליהיר. תירגע ותשב בשקט.
אמציה מתעקש, המלכים נפגשים למלחמה, וישראל מביסים את יהודה. אמציה מובס ויהואש נכנס לירושלים ובוזז אותה.

יג וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ ֯וַיָּבֹאוּ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרוּשָׁלִַ֜ם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֨יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה ׃ יד וְלָקַ֣ח אֶת־כָּל־הַזָּהָב־וְהַכֶּסֶף וְאֵ֨ת כָּל־הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית־יְהוָ֗ה וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹׁמְרֽוֹנָה

בעיני – זה נראה כמו תחילת הסוף של שתי הממלכות. מלחמת אחים מיותרת, שבה ממלכת ישראל מביסה את ממלכת יהודה ובפעם הראשונה צבא נכנס לירושלים ובוזז אותה. צבא ישראל.

=====
יש אצלנו קולות הקוראים למלחמת אחים גם היום.
אני אישית גם חושב שאנחנו בדרך לשם, כאשר הפוליטיקאים הם המובילים את המהלך. אני חושב שעיקר האשם הוא באלה הפוליטיקאים שמימין, אבל גם אם אני טועה הסכנה קיימת.
אני מצרף קטע שכתבתי בנושא לעצמי לפני כמה שבועות, לאחר שקראתי מאמר של פרופסור הילל וייס:

29/2/2016
חורבן
שני אחים שגדלו באותה ערוגה
להורים נפלאים בשכונה רדומה
נעורים שידעו ים, ואהבות, ושנאות, וחוויות
לימודים, הצטיינות, וחלומות, ושאיפות

הם הלכו לצבא לגיוס לוחמים
הופרדו בקליטה – אחד אדום השני חום
טירונות, ומסעות ומורשת אבות
סיירת א`, סיירת ב` והמון המון ציונות
והורים דואגים לא ישנים בלילות

הם הכירו כל רגב במסעות ארוכים
לחמו בצפון, בדרום ובסמטאות האויבים
ראו הלבן בעיני ילדים
והיו בטוחים, גאים, חזקים

ואחרי הצבא נפרדו, לא ידעו עד כמה

אחד הלך לטיול של אחרי
ואחד הלך ללמד לרפא
והבית נשאר מאחור, עם הורים דואגים ששומרים על האור

חזר האחד מהטיול של אחרי
ועלה לעיר הקדושה לחפש גילוי ואמת
והשני סיים לימודיו והפך לרופא
עם עתיד לפניו, משמרות בית חולים, וחיוך על פניו.

האחד גילה את האור
היה בטוח שצריך הבטחות אלוהים לממש
השני גילה את האור
היה בטוח שצריך חיים לקיים

הכתובת הייתה על הקיר
בפגישות משפחתיות שהלכו והתמעטו
עם הורים שלא ידעו את נפשם
כי הלכו הילדים, איש איש לאי-שם.

יום אחד קיבל האחד את הצוו
לצאת עם היחידה לפעולה במרחב
לבש את מדיו ואת כלי מלחמתו
רובה בכתפו ותרמיל של רופא בידו

הכדור פילח את חזה האחד
צעקת הכאב עברה בכל שדה הקרב
וקם השני ורץ לעזרה
עם תרמיל הרופא בידו – אז גילה
שלמלחמת אחים הוא נקרא

הוא רכן על אחיו ועצר את הדם
וכדור אז ננעץ בצוואר השני
הוא נפל על אחיו, דם בדם התערבו
תאומים שנולדו במותם שוב חברו
ועמדו ההורים המומים
וידעו – החלום הפך למציאות של חורבן