בזכות מקורות היסטוריים חיצוניים מל"ב י"ג | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 09/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

ימי מלכותם של יהואחז ויואש מלכי ישראל היו, ככל הנראה, תקופת שפל, שבה התקשתה ממלכת ישראל להתמודד עם הממלכה הארמית. לחצם של הארמים את הישראלים נבלם חלק מהזמן בשל הכוח האשורי העולה. ירבעם בן יואש, הוא ירבעם השני, ישיב לפרק זמן לא ארוך את כוחה של ממלכת ישראל. התמונה שמצייר המקרא אינה בהירה דיה, למרות שהיא מורכבת, ככל הנראה מהרבה פרטים נכונים מבחינה היסטורית. היכרות עם מקורות נוספים, חוץ מקראיים, תשפר את הבנת ההיסטוריה של אותה תקופה.

וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים. וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי יְהוָה, וַיִּשְׁמַע אֵלָיו יְהוָה, כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל, כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם. וַיִּתֵּן יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ, וַיֵּצְאוּ מִתַּחַת יַד אֲרָם, וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

את הסיפורים ההיסטוריים האלה ניתן לאמת על ידי קריאה במקורות חיצוניים למקרא, ובסוף המאה התשיעית לפנה"ס יש כבר מקורות לא מעטים. הנה קטע ממאמרו של ב. מזר על המאבקים בין ישראל וארם מאז ימי דוד ושלמה.

בשלהי המאה ה-ט` לפנה"ס נכנסו סוריה וארץ-ישראל לשלב היסטורי חדש. מלכות אשור, שירדה פלאים אחרי מות שלמנאסר ה-ג`, נתאוששה בסוף המאה ה-ט` לפסה"נ, והמדנים הפנימיים בסוריה הכשירו את הקרקע להתערבות האשורים. על התמורה שחלה בישראל אומר הסופר המקראי: "ויתן ה` לישראל מושיע ויצאו מתחת יד ארם, וישבו בני ישראל באהליהם כתמול שלשום". ה"מושיע" אינו אלא הכובש האשורי הגדול אַדַדְנִירַרִי ה-ג`, שערך מסעות אחדים לסוריה ועד פלשת הגיע. בשנת 806 שם אדדניררי מצור על דמשק, והכריח את מארי, הוא בן-הדד ה-ג`, להיכנע ולשלם לו מס כבד מאד. ואגב, נזכרות ברשימות המדינות, שהכירו במרותה של אשור, גם ארץ-עמרי (מלכות ישראל), אדום ופלשתים. מסעות אדדניררי ה-ג` ערערו את אשיותיה של מלכות דמשק,שהיתה הממלכה החשובה ביותר בסוריה במאה ה-9 לפסה"נ, התישו את כוחותיה ודלדלו את משק המדינה. אבל כשנחלש הלחץ של אשור, ערך בן-הדד מסע צבאי לארץ-ישראל, שהיה מכוון לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד יהודה ; ולפי המסופר בדבה"י ב` כד,בג, עלה חיל ארם על יהודה וירושלים בשנתו האחרונה של יהואש (797-8 לפנה"ס), "וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שללם שלחו למלך דרמשק". אבל בשנה שלאחריה ( 797לפסה"נ) שוב עלה אדדניררי ה-ג` על ארם והתיש את כוח הממלכה. אז התעוררה גם מלכות ישראל למלחמת-תנופה עד ארם, שהתחילה בימי יהואש בן-יהואחז (798-784לפסה"נ) והוכתרה בהצלחה: "וישב יהואש בן-יהואחז ויקח את הערים מיד בן-הדד בן חזאל אשר לקח מיד יהואחז אביו במלחמה, שלוש פעמים הכהו יואש וישב את ערי ישראל. (מל"ב יג,כה).

מאיזה מקורות, פרט למקורות המקראיים (מלכים ודבה"י) מורכב התיאור ההיסטורי של תקופת המאבקים בין ישראל לארם ולשכנותיה האחרות? נזכיר כמה מהם כאן: אסטלת הזיכרון של זכר מלך חמת ולעש שבסוריה התיכונה, כתובות אשוריות של שלמנאסר, מצבת מישע מלך מואב, טקסטים ותבליטים מתל חלאף (גוזן) שבסוריה, ועוד. התיאור המקראי אינו מצוץ מן האצבע, אך התמונה מתבהרת יותר, כאשר מצרפים אליו את המקורות החיצוניים הנוספים.

הנה הערה נוספת מאותו מאמר, המדגישה את חשיבותם של מקורות חיצוניים למקרא להבהרת התמונה ההיסטורית של אותה תקופה:

פרטים מעניינים על הרכב הצבא האשורי בימי אדדניררי ה-ג` למדים אנו מהתעודות שנתגלו בגוזן ונתפרסמו ב-1940. כך מסתבר, למשל, שהיחידה הקטנה ביותר בצבא היתה של עשרה חיילים ובראשם שר-העשרה. ליחידה זו מצורפת היתה מרכבה אחת וארבעה סוסים.