חטאים חופשי בכל מקום – תחת כל עץ רענן - מל״ב ט״ז| עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 11/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין



`אחז בן יותם`, כשהוא בן 20, מולך ביהודה.
רוב מלכי יהודה מתוארים בתקופה זו במשפט כדוגמת המשפט הבא שנתכתב על יותם בפרק הקודם:

לד וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה עֻזִיָּ֥הוּ אָבִ֖יו עָשָֽׂה ׃ לה רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־יְהוָ֖ה הָעֶלְיֽוֹן ׃

מצד אחד – עושה הישר בעיני יהוה, אבל לא מושלם, כי עדיין מזבחים ומקטרים בבמות.
המקרה של אחז קיצוני הרבה יותר:

ב בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑םִ וְלֹא־עָשָׂ֣ה הַיָּשָׁ֗ר בְּעֵינֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו ׃ ג וַיֵּ֕לֶךְ בְּדֶ֖רֶךְ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֤ם אֶת־בְּנוֹ֙ הֶעֱבִ֣יר בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֤ישׁ יְהוָה֙ אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל ׃ ד וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל־הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן ׃

ראשית – הוא לא עשה הישר בעיני יהוה.
הוא הולך בדרך מלכי ישראל ולא בדרך מלכי יהודה.
הוא מעביר את בנו באש – דרגה מסוימת של עבדות אלילים חמורה הכרוכה גם בהקרבת קורבנות אדם (שארית מעקדת יצחק...)
והוא בעצמו מזבח ומקטר כל הזמן ובכל מקום – מכאן הביטוי "ותחת כל עץ רענן" שנמצא בשימוש עד היום!
בקיצור – מתואר כאן מלך חסר כל כבוד ליהוה, לתורת משה ולמוסר אנושי בסיסי המערב את בנו בכל מעשי החטא שלו.
=====
במקביל – מלך ישראל ומלך ארם חוברים נגד יהודה ומנסים לעלות על ירושלים. אחז הודף את המתקפה הזו אם כי יהודה מאבדים חלק משטח הממלכה באזור אילת.
אחז, המרגיש את הלחץ של ישראל וארם, מחליט לעשות מעשה הצלה פוליטי מבריק.
כזכור, ארם וישראל חברו כדי להתמודד עם עלייתה המאיימת של ממלכת אשור. אחז מחליט לחבור לממלכת אשור כדי להתמודד מול ארם וישראל. הוא פונה למלך אשור בזו הלשון:

ז וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים אֶל־תִּגְלַת פְּלֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ לֵאמֹ֔ר עַבְדְּךָ֥ וּבִנְךָ֖ אָ֑נִי עֲלֵ֨ה וְהוֹשִׁעֵ֜נִי מִכַּ֣ף מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּמִכַּף֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל הַקּוֹמִ֖ים עָלָֽי

אחז כורע ברך מדינית וערכית ("עבדך ובנך אני") בפני `תגלת פלסר` מלך אשור. בנוסף הוא גם כורע ברך כלכלית וערכית ומשחד את מלך אשור:

ח וַיִּקַּ֨ח אָחָ֜ז אֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָא֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וּבְאֹֽצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֥ח לְמֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר שֹֽׁחַד

מלך אשור מסכים לעסקה המוצעת ע"י אחז, והתוצאה:

ט וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּעַל֩ מֶ֨לֶךְ אַשּׁ֤וּר אֶל־דַּמֶּ֨שֶׂק֙ וַֽיִּתְפְּשֶׂ֔הָ וַיַּגְלֶ֖הָ קִ֑ירָה וְאֶת־רְצִ֖ין הֵמִֽית

אשור עולים על דמשק, מגלים את תושביה ממקומם (כפי שעשו לחלקים מישראל בפרק הקודם) והורגים את מלך ארם.
כל זה לא מספיק לאחז, והוא הולך לפגישה עם מלך אשור בדמשק. בפגישה הזו לומד אחז את מנהגי האלילות והקורבן של אשור, מורה על אוריה הכהן לבנות מזבח בירושלים שיהיה העתק של המזבח שראה בדמשק, ולמעשה מוחק את כל מנהגי הדת שהיו נהוגים בירושלים ובונה במקומם דגם מועתק של התרבות האלילית האשורית. אוריה הכהן מציית ללא סייג לכל ההנחיות של המלך.
=====
יש כאן דוגמא בוטה להבדל בין כהן לנביא. נראה שהכהנים בירושלים הפכו לעושי דברו של המלך, כאשר ראינו שהנביאים היו אלה שעמדו מול המלך וניסו להניא אותו ממעשיו.
=====
הפרק ממשיך ומפרט את מנהגי האלילות האשורית אותם הנהיג אחז בירושלים ומסיים במות אחז ובעליית בנו חזקיהו אחריו:

כ וַיִּשְׁכַּ֤ב אָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו ׃

אני חושב שאחז נהג בתבונה מדינית כאשר יצר את הברית עם אשור. השגיאה שלו הייתה שהוא הלך עם זה יותר ממה שהיה נדרש. האם מלך אשור דרש ממנו להפוך את אמונתו ואמונת עמו? האם מלך אשור הזמין אותו לדמשק כדי שילמד פרק בזבח וקטורת אשוריים? האם לא היה מספיק להיות "עבד" ולא "עבד ובן"? האם לא היה מספיק לאפשר לאשור לעבור דרך יהודה במסעות הכיבוש המתוכננים לכיוון מצריים?
נראה כאילו אחז היה מצד אחד בעל ראייה מפוקחת של המצב הגיאופוליטי בסביבה ומצד שני מושחת ומשחית מוסרית וערכית של כל חלקה טובה בממלכת יהודה.
ייתכן גם שהוא היה צעיר מדי, לא מנוסה ביחסים בינלאומיים וכתוצאה מכך מיהר לוותר על כל נכסי ממלכת יהודה למלך אשור שלא לצורך.
ואת כל זה הוא עשה תוך הסכמה וסיוע של הכהנים.
שום נביא לא מוזכר כאן. ככה זה כשהמלוכה מאבדת בלמים ואיזונים!
=====
אנחנו נמצאים בסוף הפרק במצב שבו ממלכת יהודה אבדה את כוחה ואבדה כל סממן תרבותי וחברתי עצמאי. במצב כזה נשאלת השאלה האם לא שילם המלך מחיר יקר מדי כדי להציל את ממלכתו.
ובממלכת ישראל, ההתפוררות גדולה אף היא. חלק מהעם כבר הוגלה, שטחים מהממלכה נכבשו, והשותף המדיני (ארם) חוסל ע"י אשור.

נראה שתקופת המלכים הזו הולכת ודועכת לקראת חושך גדול מאוד.
יש ריח חזק של חורבן באוויר.