פניני לשון - מל"ב כ"א || מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 18/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אלוהים כועס על מנשה, והוא נשבע להביא רעה עליו ועל ממלכת יהודה. אלוהים למדמ בבית ספר משובח, ודבריו מנוסחים בסגנון ספרותי נמלץ, עם מטאפורות מעניינות, למרות התוכן הקשה שלהם.

כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו.

`תִּצַּלְנָה` – קרוב לוודאי במשמעות `תצלצלנה`. הידיעה אודות הרעה שהביא אלוהים על ירושלים ויהודה תפתיע כל כך את השומעים, שאוזניהם תצלצלנה! האם מדובר בשומעים תושבי יהודה, או בנוכרים? קשה לדעת. הביטוי לא נעלם משפתנו, ובנוסף לשימוש השלם בו כפי שהוא, יש לנו גם `סטירה מצלצלת`, שלדוברי היידיש יש כל מיני מונחים מקבילים עבורה.

וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב.

כאן עובר אלוהים לשדה סמנטי אחר – את החשבון שהוא מנהל עם ממלכת יהודה הוא מדמה לחישובי הבנאי. הקו והמשקולת הם כלים המסייעים לבנאי לדייק את עבודתו. ההפתעה בשימוש במונחים אלה נובעת מכך, שאלוהים משתמש בהם לא לבנייה כי אם להיפוכה הגמור – להרס. הפשט די ברור – אלוהים ימדוד להם לאנשי יהודה את עונשם באותם כלים שמדד לאנשי שומרון, כלומר יביא עליהם חורבן וגלות. השימוש בקו ובמשקולת מחזק את הרושם, שאלוהים עומד לנהוג בצדק ביחסו לאנשי יהודה.

וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת, מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ.

חנה בבלי לא היתה מתלהבת מתיאור ברברי זה של אכילה, תיאור המתאים, אולי, לגרגנטואה ולפנטגרואל, הענקים הצרפתיים העסוקים בזלילה ובסביאה. נתחיל בתיאור התמונה הסמלית: כאשר מישהו מוחה את הצלחת (בעברית של הרחוב בימינו – `מנגב`) הוא לא משאיר אף פירור עליה. כדי לא לאפשר העמסת מזון נוסף על הצלחת, או כדי לרמוז שנסתיימה האכילה – הוא הופך את הצלחת על פניה. הנמשל – אלוהים ימחה את ירושלים מעל פני האדמה בשלמות, לא ישאיר שריד, וזה יהיה צעד בוטה ובלתי הפיך.

אני מנסה להעלות בדמיוני את נביאי ה` משמיעים בחצר המקדש או בכיכר ציון את הדברים הקשים האלה, ואת המלך מנשה מכריז כי הנביאים והתקשורת שופכים את דמו (עוד ביטוי נמלץ, החביב עד היום על מושאי הביקורת).