בדק בית אינו מספיק. נדרש תיקון עמוק - מל"ב כ"ב | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה © Can Stock Photo / odelia ת.פרסום: 21/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


המלך מנשה מת. בסוף הפרק הקודם עולה בנו אמון למלוכה. גם הוא עושה הרע בעיני אלוהים. אחרי שנתיים, עבדיו מחסלים אותו.
ואז:

כד וַיַּךְ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו

"עם הארץ" הורגים את אלה שקשרו נגד אמון וממליכים במקום אמון את בנו יאשיהו.
שאלה – מי זה עם הארץ? – אני חושב שעם הארץ בא להגיד – אנשים שכל מהותם היא גשמית וארצית. מעניין שאנשים כאלה, עם הארץ, מאסו באמון והם שהעלו למלוכה את יאשיהו.
57 שנות שלטון של מנשה ואמון שהובילו קוו אלילי מסתיימים ע"י "עם הארץ".
הסופר התנ"כי דואג להעביר לקורא מסר ברור – אמנם מנשה ובנו אמון עשו "הרע בעיני יהוה", אבל מי שהוריד אותם מהמלכות היו אנשים "ארציים" שלא התרוממו מבחינה מוסרית וערכית לרמה שונה מזו של המלכים המושחתים.
=====
יאשיהו עלה למלוכה בגיל 8. ברור שהוא היה נתון לשליטה של אנשים אחרים. האלילות וההשחתה המשיכו עד שיאשיהו עמד על דעתו ואז מגיע המהפך.
יאשיהו מגיע לגיל 18 והוא שולח את פקידי המלוכה אל הכוהן הגדול חלקיהו ותובע ממנו לקחת את הכספים הנאספים מהעם בבית המקדש ולהשתמש בהם לשיפוץ בית המקדש.
במסגרת השיפוץ מתגלה ספר התורה. כנראה הספר שכתב משה.
יאשיהו קורא את הספר ומזדעזע. לא כתוב ממה בדיוק הוא מזדעזע, אבל הוא פונה לכוהן הגדול ולאנשיו:

יג לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־יְהוָ֜ה בַּעֲדִ֣י וּבְעַד־הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כָּל־יְהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי־גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת יְהוָ֗ה אֲשֶׁר־הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל־דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת כְּכָל־הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ

לכו והתחננו בשמי אצל יהוה. בקשו רחמים עלי, על העם ועל כל יהודה.
יאשיהו קורא בספר על חמתו הגדולה של יהוה.
האמת היא שלא קשה למצוא בספר התורה נבואות זעם וכעס של יהוה על עם ישראל בכל הקשור לעבירות מוסריות שונות, ובעיקר לעניין עבודה זרה.
המשלחת הולכת לנביאה בשם `חולדה, אשת שלום בן תקווה` כדי להתחנן על העם בפני אלוהים.
תשובת הנביאה למלך היא:

טז כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹֽשְׁבָ֑יו אֵת כָּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה ׃ יז תַּ֣חַת׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֨עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה

הנביאה מבשרת שוב את החורבן. יהוה לא מתרשם מבקשות הרחמים של יאשיהו.
=====
אמנם יאשיהו עשה הישר בעיני יהוה אבל זה לא מספיק. כנראה שהעם לא עשה הישר בעיני יהוה. כנראה שהכוהנים לא עשו הישר בעיני יהוה.
מסתבר שלעשות בדק בית (שיפוץ) לבית המקדש זה לא מספיק.
מה שיהוה רוצה זה בדק בית פנימי, עמוק, מוסרי.
את זה לא עשו אז, ונראה לי שאנחנו נמצאים בתקופת חושך מוסרית דומה גם היום.
=====
הנביאה מנבאת שיאשיהו יסיים את ימי מלכותו וימות בטרם יבוא החורבן. זה הפרס שהוא מקבל על כך שהוא עשה הישר בעיני יהוה – שהחורבן לא יבוא בימיו אלא אחרי מותו.
מעניין איך יגיב יאשיהו: האם בקבלת הדין כמו חזקיהו או שיילחם ברוע הגזירה? זה יחכה לפרק הבא...
=====
אני חושב שהמסר כאן ברור ומאוד רלוונטי לחיינו היום:
חיזוק בית המקדש לא שווה הרבה. לחזק את הסמלים מבלי לטפל בתוכן זה לא מעניין את יהוה.
שם בעלה של הנביאה הוא אירוניה נפלאה: `שלום בן תקווה` – אין שלום ואין תקווה בשעה שהעם בלתי מוסרי וחוטא.
ביטול עבודה זרה ובדק בית למשכן זה רק טיפול חיצוני. טיפול עומק דורש חינוך, הכרה בעשרת הדברות, מערכת חוק ומשפט צודקת, ואהבת לרעך כמוך....
כל זה חסר.
כך היה גם בשומרון
ולכן – אין שלום, אין תקווה. יש חורבן.