יגאל בן נון מגדל שפנים - מל"ב כ"ב |מני גל

מאת: מני גל, התמונה ויקיפדיה, פסל הסופר המצרי.לובר פריס. ת.פרסום: 21/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יגאל בן נון, חוקר מקרא מקורי ומעניין, מתמחה ביציאה מחוץ לקופסת הפרשנות המקראית. דעותיו נתקלות, פעמים רבות, בהתנגדות עזה, אך מאד כדאי להקשיב לדבריו, המבוססים על התבוננות דקדקנית באלפי פרטים מתוך הטקסט המקראי.

אחת מההברקות של בן נון מתייחסת לרפורמה של יאשיהו מלך יהודה ולחלקו של שפן הסופר ברפורמה זאת.

הנה קטע מתוך מאמר של בן נון בנושא זה:

לא מן הנמנע שהיו אלה שפן הסופר ובני חוגו שיזמו את רצח אמון מלך יהודה. עם הירצחו ביצע שפן הפיכה, תפס את השלטון בפועל וכביכול מינה קטין אלמוני (את יאשיהו) כמלך. לגיבוי מטרה זו הוא חיבר בעוד מועד את ספר ההוראות, "ספר התורה". משפחת שפן ובני חוגו תופסים מקום מכריע בתולדות ממלכת יהודה מימי מנשה ועד לאחר חורבן ירושלים, ובלעדיהם קשה לתאר את תולדות הממלכה שבירתה ירושלים. הם הטביעו את חותמם על מדיניותה, על פולחנה ועל אופי ספרייתה הענפה. קשה לתאר אירועים הרי גורל שהתרחשו ביהודה ללא מעורבותם הפעילה של משפחת שפן הסופר, והכוונה להתנגדות לשלטונו של מנשה שמלך בתמיכת אשור לרצח התמוה של בנו אמון, להפיכת חצר סמויה שבמהלכה הומלך, להערכתי בעורמה, ילד בן שמונה, ובעיקר לשאלה מי שלט ביהודה עד בגרותו של יאשיהו, מי חינך בפרק זמן של כעשר שנים את המלך הקטין ומי דאג לעצב את דמותו הפוליטית? אירועים אלה לא יכלו להתרחש, להערכתי, ללא מעורבותו של סופר החצר שפן בן אצליהו בן משולם.

ניתוח תכניו של ספר דברים יכול לספק לנו מידע על מגמותיו של הסופר שפן ובני חוגו ועל מוצא משפחתו. מתברר שמטרתו העיקרית של החיבור הקאנוני היתה להגביל את סמכויותיהם של המלך, של הכוהנים ושל הנביאים, ולרכז את הכוח בירושלים בידי אצולה `אזרחית` ובידי חוג הסופרים הסרים למרותו. חוג זה עבד בהנחייתו וחיבר את הגירסה הראשונה של ספר דברים. לצד פעילותו זו החל החוג במפעל כינוס הטקסטים המרכיבים את הסאגה ההיסטורית של ישראל ויהודה ולערוך אותם על פי השקפתו.

נוסיף עוד דברים שכתב בן-ציון לוריא על שפן:

שפן היה מדינאי בן מדינאי. הכתוב מכנה אותו סופר המלך. אולם, אין הכוונה למי שכותב מפי המלך, אלא זהו האיש הקרוב ביותר למלך בתפקידיו המלכותיים כל יום ויום, שפן, כחבר מועצת המלך מימיה הראשונים, חינך את בן המלך הצעיר למלוכה ברוח התורה. משפן הסופר יצאה היוזמה להרוס ולהשמיד את כל תשמישי העבודה הזרה ולהחזיר למקדש בירושלים את מעמדו ואת כבודו. שפן התהלך לצדו של יאשיהו כל הימים וכשהזדקן ירש את מקומו בחצר המלך בנו אחיקם.

לשפן, שהיה בן למשפחה מוערכת וחשובה בחצר המלך, היתה, ללא ספק, השפעה גדולה על יאשיהו, המלך הצעיר, ועל הרפורמה הדתית שהתבצעה בימיו. יגאל בן נון הולך רחוק מכל אלה שקדמו לו, עד להערכה ששפן הוא שֶכָּתַב (ערך?) את ספר דברים, הסתירו במקדש, והביאו ליאשיהו כספר עתיק ומקודש, המחייב את המאמינים באלוהים.

זהות כותב או עורך ספר דברים אינה הדבר החשוב בפרק. ספר דברים, שקרוב לוודאי שנכתב או הורכב בתקופת יאשיהו, חוזר על רבים מהדברים שנכתבו בשלושת הספרים שקדמו לו, אך הוא מבטא גישה מאד מיוחדת למצוות ה`, גישה שחוקרי התנ"ך מכנים אותה בשם דויטרונומיסטית. שני מוטיבים מרכזיים בספר דברים הם המלחמה באלילות וריכוז הפולחן. אם השפיע שפן והנחה את יאשיהו המלך הצעיר בכיוון זה, או אם קרו הדברים אחרת – הרי שחצר המלך יאשיהו היתה עדה למהפכה דתית מסוימת, שתקפה את פולחן האלים הרבים, שהיה נהוג ברחבי יהודה וישראל מאז ימי שלמה, ואולי עוד לפניו. כיום ברור לנו, שלפני ימי יאשיהו היתה התרבות הפולחנית ביהודה ובישראל מגוונת ומושפעת מדתות ומנהגים פולחניים של העמים מסביב, ויתכן שימי יאשיהו מציינים, ולו רק סמלית, את תחילת השינוי הגדול.

האם שפן ומשפחתו היו דמויות היסטוריות? ככל הנראה כן. ממצא עשיר של בולות (טביעות חותם) נתגלה בעיר דוד בשנות השמונים של המאה העשרים, בחפירתו של יגאל שילה בשטח G הקרוב לפסגת עיר דוד. 51 טביעות אלה שנתגלו הכילו בתוכם את הפעם הראשונה בה נתגלה שם עברי מוכר מהתנ"ך בחפירה בעיר דוד, `גמריהו בן שפן` המוזכר בספר ירמיהו כסופר המלך יהויקים בסוף ימי הבית הראשון (ירמיהו ל"ו, י).