הגם אתה ישעיהו? ישעיהו ג' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה © Can Stock Photo / lucidwaters ת.פרסום: 29/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


בפרק הקודם ניבא ישעיהו על אחרית הימים. בפרק הזה הוא מנבא על מצב האומה.
הנבואה הזו נתנה ביהודה בתקופה שבה המלך היה חזק ונראה היה שהממלכה פורחת. דווקא בתנאים האלה, רואה ישעיהו את חוליי החברה ומתוכם מנבא על הכישלון הצפוי להגיע.
ההתחלה היא אמירה קשה:

א כִּי֩ הִנֵּ֨ה הָאָד֜וֹן יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת מֵסִ֤יר מִירוּשָׁלִַ֨ם֙ וּמִ֣יהוּדָ֔ה מַשְׁעֵ֖ן וּמַשְׁעֵנָ֑ה כֹּל מִשְׁעַן־לֶ֔חֶם וְכֹ֖ל מִשְׁעַן־מָֽיִם

יהוה מסיר את העזרה (המשענת) שהוא נותן לעם. אם חשבתם שכל הטוב הזה שיש לכם הוא בזכות מעשיכם (שמיד נראה עד כמה רעים הם) אז בבקשה – קבלו הוכחה לכך שאתם טועים. יהוה יפסיק לתת לכם משענת ותיראו מה יקרה...
כל מנהיגי העם יכשלו ויחליפו אותם נערים (חסרי ניסיון) שיעשו בעם תעלולים. כאילו הכל הופך לחסר עומק וחסר משמעות:

ד וְנָתַתִּ֥י נְעָרִ֖ים שָׂרֵיהֶ֑ם וְתַעֲלוּלִ֖ים יִמְשְׁלוּ־בָֽם

ובמצב הזה, כל אחד לעצמו. במקום ערבות הדדית תבוא מלחמת כל בכל:

ה וְנִגַּ֣שׂ הָעָ֔ם אִ֥ישׁ בְּאִ֖ישׁ וְאִ֣ישׁ בְּרֵעֵ֑הוּ יִרְהֲב֗וּ הַנַּ֨עַר֙ בַּזָּקֵ֔ן וְהַנִּקְלֶ֖ה בַּנִּכְבָּֽד

כל אחד נוגש באחר, חברים ורעים רבים ביניהם, צעירים מתנכלים לזקנים ואנשים נקלים משולי החברה נוגשים בנכבדים. למעשה – המבנה החברתי מתערער לחלוטין.
=====
במצב הזה, אף אחד לא יהיה מוכן להיות מנהיג. כל אחד דואג אך ורק לעצמו:

ו כִּֽי־יִתְפֹּ֨שׂ אִ֤ישׁ בְּאָחִיו֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו שִׂמְלָ֣ה לְכָ֔ה קָצִ֖ין תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ וְהַמַּכְשֵׁלָ֥ה הַזֹּ֖את תַּ֥חַת יָדֶֽךָ ׃ ז יִשָּׂא֩ בַיּ֨וֹם הַה֤וּא׀ לֵאמֹר֙ לֹא־אֶהְיֶ֣ה חֹבֵ֔שׁ וּבְבֵיתִ֕י אֵ֥ין לֶ֖חֶם וְאֵ֣ין שִׂמְלָ֑ה לֹ֥א תְשִׂימֻ֖נִי קְצִ֥ין עָֽם

השפה כאן קשה להבנה אבל הרעיון הוא שאיש לא מוכן להיות קצין (מנהיג) או חובש (גם שם תואר למנהיג) על העם. כל מי שמבקשים ממנו להיות מנהיג – מוותר. אנחנו בשלב של חטוף כפי יכולתך. מזכיר קצת את משל האטד, שהוא היחידי המוכן להיות מלך על היער, בשעה שכל שאר העצים עסוקים בענייניהם.

ישעיהו ממשיך ומוכיח את העם על כשלונו:

ח כִּ֤י כָשְׁלָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וִיהוּדָ֖ה נָפָ֑ל כִּֽי־לְשׁוֹנָ֤ם וּמַֽעַלְלֵיהֶם֙ אֶל־יְהוָ֔ה לַמְר֖וֹת עֵנֵ֥י כְבוֹדֽוֹ

ירושלים, כשהיא בשיא פריחתה, למעשה כשלה. ויהודה כשהוא חזק, למעשה נפל. וכל זאת כי מאחורי כל התפארת והחוזק מסתתרים לשון ומעללים עניים (מוסר ירוד).
=====
ישעיהו מוחה על הניצול של העניים בידי החזקים:

יד יְהוָה֙ בְּמִשְׁפָּ֣ט יָב֔וֹא עִם־זִקְנֵ֥י עַמּ֖וֹ וְשָׂרָ֑יו וְאַתֶּם֙ בִּֽעַרְתֶּ֣ם הַכֶּ֔רֶם גְּזֵלַ֥ת הֶֽעָנִ֖י בְּבָתֵּיכֶֽם

מרתק – זקני העם המכובדים ושרי העם מחזיקים בביתם את גזלת הכרמים של העניים. לא צריך הרבה דמיון כדי לקשר את הנבואה הזו למה שקורה בחברה שלנו היום.
=====
בתוך כל התוכחה הזו מסתתר גם יחס מאוד קשה לנשים.

יב עַמִּי֙ נֹגְשָׂ֣יו מְעוֹלֵ֔ל וְנָשִׁ֖ים מָ֣שְׁלוּ ב֑וֹ עַמִּי֙ מְאַשְּׁרֶ֣יךָ מַתְעִ֔ים וְדֶ֥רֶךְ אֹֽרְחֹתֶ֖יךָ בִּלֵּֽעוּ

העם במצב שהנשים מושלות בו. זה לדעת הנביא מצב לא טוב. הרי חווה קבלה עונש בגן עדן "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", והינה כאן, מצב הפוך שבו הנשים מושלות בגברים.
שאלתי את עצמי – מדוע מתנפל כך הנביא על הנשים?
הגם אתה ישעיהו?
בשביל להבין זאת צריך להכיר את סוף הפרק.
בסוף הפרק משקיע הנביא מספר פסוקים על מצב הנשים בממלכה. לדבריו הן מאופרות באופן מנקר עיניים, מסתובבות כפתייניות בחוצות העיר, לבושות בגדי פאר, מתבשמות בבשמים יקרים ועוד ועוד. כל מהות הנשים היא קישוט ויופי. הנשים הן כמו חפץ.
בחברה כזו, שבה הנשים הן כולן קישוט וחפץ, מגיע מצב שבו מתחת לכל הקישוט הזה מסתתר ריקבון חברתי עמוק.
אני מעדיף לחשוב שישעיהו משתמש כאן ב"סטיגמה" של הנשים בחברה פטריאכלית, כדרך להבהיר עד כמה רקובה החברה.
הקישוט, הכסף, הפאר שולטים בחברה ולא התוכן.
=====
והערה אחרונה – בתוך כל הפרק הזה, מסתתר פסוק קטן וערמומי

י אִמְר֥וּ צַדִּ֖יק כִּי־ט֑וֹב כִּֽי־פְרִ֥י מַעַלְלֵיהֶ֖ם יֹאכֵֽלוּ ׃ יא א֖וֹי לְרָשָׁ֣ע רָ֑ע כִּֽי־גְמ֥וּל יָדָ֖יו יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ

לצדיק מייחס הנביא פרי מעללים (כידוע מעללים זו התייחסות שלילית למעשי אדם).
לרשע מייחס הנביא גמול ידיו (גמול ידיו נשמע כהתייחסות חיובית)

עולם שבו הצדיקים מעוללים והרשעים מקבלים שכר על גמול ידיהם הוא עולם הפוך, עולם רע.
=====
כל קשר בין תיאור המצב בימי ישעיהו לתיאור מצב ישראל ב 2019 הוא פרי דמיונו של הקורא בלבד.