וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח, לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה - ישעיהו ה' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 30/10/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תוכחות ונבואה שזורות בפרק.
בתחילה – משל הכרם של ישעיהו.
במשל: בעל כרם משקיע עבודה עצומה בכרם שלו אבל במקום ענבים טובים הכרם נותן לו פרי באושים. בעל הכרם מאוד מאוכזב והוא הורס את הכרם שכה אהב.
והנמשל:

ז כִּ֣י כֶ֜רֶם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה

הכרם הוא עם ישראל.
בעל הכרם הוא יהוה.
יהוה משקיע בעם ישראל ומקווה לקבל בתמורה עם שבו יש משפט וצדקה.
בפועל העם מיצר משפח (עיוות של משפט) וצעקה במקום צדקה.
עד כאן המשל והנמשל.
=====
ועכשיו לפרטי המעשים הרעים (חשוב לציין שהתוכחה נאמרת בשעה שהממלכה חזקה ובכך עוצמתה כה גדולה):

ח ה֗וֹי מַגִּיעֵ֥י בַ֨יִת֙ בְּבַ֔יִת שָׂדֶ֥ה בְשָׂדֶ֖ה יַקְרִ֑יבוּ עַד אֶ֣פֶס מָק֔וֹם וְהֽוּשַׁבְתֶּ֥ם לְבַדְּכֶ֖ם בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ

האנשים שמשגת ידם לבנות לעצמם בית, בונים את הבתים כה צפופים (בית בבית) עד שבין הבתים של העשירים אין מקום לאנשים הרגילים והעניים. העניים נדחקים לשולי החברה. הכל חוקי אבל מריח ריח של פערים חברתיים בלתי נסבלים ולא מוסריים.

יא ה֛וֹי מַשְׁכִּימֵ֥י בַבֹּ֖קֶר שֵׁכָ֣ר יִרְדֹּ֑פוּ מְאַחֲרֵ֣י בַנֶּ֔שֶׁף יַ֖יִן יַדְלִיקֵֽם

אנשים עסוקים לילות שלמים במסיבות ומה שמעניין אותם זו שתיית יין. עיסוק בהבלי העולם ובהנאותיו ללא גבול. מעניין מה היה כותב הנביא על ימים רצופים בהם אנשים בוהים ב"אח הגדול" או ב "נינג`ה" משל היה עיקר החיים.

יג לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא

העם נהייה לא חכם, ללא כבוד עצמי והוא צחיח וצמא. יש יובש רוחני ושכלי בעם. העושר והשובע הפיסי מלווה ביובש וצחיחות שכלית ורוחנית.

יט הָאֹמְרִ֗ים יְמַהֵ֧ר׀ יָחִ֛ישָׁה מַעֲשֵׂ֖הוּ לְמַ֣עַן נִרְאֶ֑ה וְתִקְרַ֣ב וְתָב֗וֹאָה עֲצַ֛ת קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְנֵדָֽעָה

המדינה מתנהלת ללא משפט צדק ואנשים דורשים שיהוה יבוא ויראה את כוחו וקדושתו במהרה. כאילו יהוה עובד אצל העם ולא להיפך.

כ ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר

ישעיהו הקדים את אורוול וספרו 1984 בכמה אלפי שנים.
אורוול כתב:
- מלחמה היא שלום
- בורות היא כוח
- חרות היא עבדות
- שקר הוא אמת: "אם אותה בדותה תאושר בכל המסמכים - עתיד השקר להיכנס להיסטוריה ולהיעשות אמת"
והשימוש בלשון שהופכת דברים רעים לטובים, חושך לאור, מר למתוק ומתוק למר, היא לשון הנמצאת בשימוש נרחב גם במכבסת המילים בישראל 2019:
- כיבוש משחית הפך להתיישבות חלוצית ברחבי יהודה ושומרון.
- הריגת מחבל פצוע קשה ומנוטרל (בעצמה מילה מכובסת) הפך למעשה גבורה.
- שריפת משפחה של ערבים פלסטינים בביתה הפכה ל"תג מחיר".
- גזל כספי משקיעים ע"י טייקונים שלא עומדים בהתחייבויותיהם וממשיכים לקבל אשראי מהשלטון ולגור בבתי ומכוניות פאר הפך ל"תספורת".
- הפקרות בשימוש במשאבי הטבע של המדינה הפכה ל"מתווה הגז".
- גזענות הפכה לעליונות יהודית טבעית.
- שלטון רוב לא מרוסן הפך לדמוקרטיה מתגוננת.
- חזקת החפות הפכה לכך שכל מה שאינו בלתי חוקי בעליל – מותר!
- ממשלת אחדות הפכה לממשלת אחדות לאומית.
- פערים חברתיים בלתי נסבלים הפכו לקפיטליזם הכרחי

יש עוד אבל נדמה לי שהרעיון ברור.
כשכל זה קורה אז:

כא ה֖וֹי חֲכָמִ֣ים בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וְנֶ֥גֶד פְּנֵיהֶ֖ם נְבֹנִֽים ׃ כב ה֕וֹי גִּבּוֹרִ֖ים לִשְׁתּ֣וֹת יָ֑יִן וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לִמְסֹ֥ךְ שֵׁכָֽר

כל אידיוט פתאום נהייה חכם גדול (בוודאי בעיני עצמו).
כל שיכור מכוח הופך להיות גיבור.
עורכי דין מהוללים מגינים על שליטים מושחתים.
והעומדים בשער ומתריעים הופכים ליפי נפש מוקצים.
=====
והתוצאה – חורבן גדול בידי צבא חיצוני חזק שיגיע ויקבל כוחות אלוהיים. הצבא הזה יחסל את ממלכת יהודה המושחתת.
הצבא בו מדובר הוא צבא אשור.
הוא מתואר במספר פסוקים.
תפס את עיני התיאור הבא:

כז אֵין־עָיֵ֤ף וְאֵין־כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו

צבא שחייליו לא מתעייפים ולא כושלים.
צבא שאנשיו לא נמים ולא ישנים.

זה הזכיר לי את שיר המעלות מתהילים קכ"א

א שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵאַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי ׃
ב עֶזְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹשֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ ׃
ג אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָנ֗וּם שֹֽׁמְרֶֽךָ ׃
ד הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָנוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁוֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל ׃
ה יְהוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהוָ֥ה צִלְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ ׃
ו יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה ׃
ז יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִשְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ ׃
ח יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽעַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם ׃

לא ינום לא יישן שומר ישראל (פסוק ד).
בתהילים לא ינום ולא יישן – יהוה.
אצלנו, בנבואת ישעיהו, יהוה מעניק את הכוחות האלה לאויבי יהודה, לאשור.

אז לכל מי שבוטח בהשם מבלי לקיים מדינה שבה משפט וצדק מהווים עמוד תווך מרכזי (ואינם משפח וצעקה) ומבלי לקיים מדינה שבה אין פערים חברתיים עצומים, ומבלי לקיים מדינה שבה לא משתמשים בשפה כדי לכבס כל עוולה, כדאי שיחשוב שוב.