וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ - באמת?|ישעיהו י"א | עופר בורין

מאת: עופר בורין, הצייר Edward Hicks (1780–1849) ת.פרסום: 06/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ישעיהו ממשיך עם נבואות אחרית הימים שלו.
והפעם – אחרית ימים בניהול נצר למשפחת דויד:

א וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה ׃ ב וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהוָ֑ה ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהוָֽה

אחרי החורבן, אחרי שהכול יישרף, יצא חוטר קטן (חוטר הוא מקל עץ יבש), מתוך גזע ישי והוא ישריש שורשים ויפרח. הוא יקבל מיהוה חכמה, בינה, גבורה, ידע ויראת יהוה. שילוב הרמוני של מדע ואמונה.
מה האובססיה הזו לגזע ישי? דווקא היום כשאנחנו מדברים על גזענות אנחנו קוראים על מלך מגזע ישי. כאילו יש כאן איזו גזענות שקשורה לגזע משפחתי מסוים.
ועל החוטר הזה, בן האנוש הזה, תנחת רוח אלוהים ותהפוך אותו ממש לסופרמן – חכמה, בינה, רוח עצה, גבורה, דעת ויראת אלוהים. כל התכונות הנפלאות האלה תרוכזנה באדם אחד.
זה נראה קצת מגלומני ואולי אפילו לא מציאותי. אבל זו רק ההתחלה.
=====
התפקיד המרכזי של מלך הוא לשפוט את העם. והינה תיאור אופן השפיטה של אותו חוטר מגזע ישי:

ג וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ

אין לו צורך בדיני ראיות. הוא לא שופט לפי מראה עיניו או משמע אוזניו. הוא שופט באמצעות חוש מיוחד – חוש ריח יראת יהוה.
אני מבין מהפסוק, שלאותו מלך מיוחד תהייה יכולת לדעת את האמת המוחלטת ולא את זו הנשקפת לנו מהחושים הרגילים.
יפה מאוד – המגלומניה והפנטזיה ממשיכות.
=====
ובמה יתמקד משפטו של ה`מיוחד` הזה:

ד וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֨דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֨רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע ׃ ה וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו

ראשית – מביא צדק לדלת העם, לכל אלה שלא זוכים למשפט צדק משופטים מושחתים רגילים.
הוא גם מסתכל לכל האנשים בגובה העיניים, במישור, ומדריך את האנשים הצנועים.
עם כל זאת הוא גם יודע לייסר את הארץ (את האנשים החוטאים) בשבט פיו (במילים קשות) ואפילו מסוגל להמית רשעים.
ומעניין שהאזור בגוף המתואר כאזור שמלא צדק ואמונה הוא אזור המותניים והחלציים – האזור שבו מרוכזים הטסטסטרונים המחורבנים של כל הגברים האונסים והמתעללים בנשים. דווקא שם מחליט הנביא לשים את כוח הצדק של ה`מיוחד`.
המגלומניה או ההערצה לאיש המיוחד הזה הולכת וגוברת. גם הפנטזיה.
=====
ואיך ייראה העולם בעקבות פעולתו של ה`מיוחד`:

ו וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם

איזה יופי. איזו אידיליה. ממש נאום אופייני ל"מיס יוניברס" הדוגלת בשלום עולמי ובאהבה. גר זאב עם כבש וכו`, וכולם מונהגים בידי נער קטן.
איזה מן עולם זה שבו הכל אוטופי, לא מאבק, ללא חילוקי דעות? עולם שבו הכבש והזאב משנים את טבעם.
אני שואל – האם יש משמעות לחיים בעולם הזה כאשר הכל אוטופי? האם יש משמעות לחיים כשאין מאבק? כשהכל נחתך ע"י `המיוחד`?
לי זה נראה כמו סוג של סאטירה. ישעיהו מתאר תמונת עולם בלתי אפשרית. הוא למעשה אומר לעם – תראו, למצב האוטופי הזה לא נגיע לעולם.
ישעיהו כותב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – לא יהיה כזה `מיוחד`. וכשהוא יהיה, הא לא יהיה בן אנוש. ולכן – המצב שאמור לשרור אילו היה כזה `מיוחד`, מצב של מוסר גבוה, משפט וצדק, הוא הכיוון. אליו צריך לשאוף. לעולם לא נצליח אבל זה שווה את המאמץ.
יש כאן גם אמירה לעתיד – כשיבוא מישהו ויגיד שהוא `המיוחד` תדעו שהוא שקרן.
=====
והמגלומניה ממשיכה והופכת יותר ממוקדת:

י וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֤ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד

כשיבוא אותו `מיוחד` אז הוא יהפוך לדגל למופת לכל העמים בעולם וכולם יתנו לו כבוד.

יא וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֤י׀ שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵאִיֵּ֖י הַיָּֽם

יהוה גם יקבץ בחזרה את היהודים הפזורים בגולה.

יב וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ

ויביא אותם (גם אלה מישראל וגם אלה מיהודה) מכל הגלויות בחזרה לישראל.

יג וְסָ֨רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֨יִם֙ לֹֽא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם

והשנאה והקנאה בין שבטי ישראל השונים, ובעיקר בין שבט אפרים (מוביל ממלכת ישראל) ושבט יהודה ייפסקו. כמו זאב וכבש, רק בין שבטי ישראל. מה יעשו עם הרפורמים? עם החילוניים? מה יעשו האורתודוכסים בינם לבין עצמם?
=====
יש מי שאומר ש`המיוחד` הוא מלך המשיח. זה שיגיע באחרית הימים.
זה לא כתוב בלשון הזו בפרק אבל אחרית הימים המתוארת כאן, שבה יש במקום יהוה מלך משיח, היא למעשה אותו דבר. מצב שבו לאנשים הרגילים אין חיים אמתיים.
מי שחי בעולם הריאלי – כדאי שיבחן את המלך (השלטון) הריאלי לפי הערכים והמשפט השורר בחברה שבתוך המלכות.
=====
וגר זאב עם כבש זה גם מצב שבו לכולם יש מקום שווה בעולם. זהו מצב של פלורליזם מוחלט. ומצד שני – כדי שזה יקרה אז השונים והאויבים ישנו את טבעם.
אני לא יודע אם זה מצב טוב או מצב משעמם.
נוטה יותר לשעמום.