האימפריה האשורית כמטה זעם אלוהי - ישעיהו י |מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 06/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ.

נבואה זו – זמנה הוא כבר אחרי חורבן שומרון. האם זה מתאים למה שאנחנו יודעים על זמנו של ישעיהו?

תחילת נבואתו של ישעיהו אינה ברורה, אך יש הסבורים כי היתה בסביבות 735 לפנה"ס. זה זמנה של הנבואה המתוארכת במדויק יחסית, בימי המלך אחז, בזמן עליית רצין מלך ארם על ירושלים. נבואתו האחרונה של ישעיהו, המתוארכת במדויק, היא הנבואה בזמן מצור סנחריב, בימי המלך חזקיהו, בשנת 701. ומתי התרחש חורבן שומרון? בין השנים 722 ל-720. אכן, יש התאמה, והנבואה שבפרקנו מתרחשת באמצע תקופתו של ישעיהו.

הוֹי, אַשּׁוּר, שֵׁבֶט אַפִּי, וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי.

נביא חשוב של מדינה זעירה במרחב המזרח תיכוני טוען כי אשור, הממלכה האדירה, היא לא פחות ולא יותר מאשר מטה זעמו של האל של העם הקטנטן. מהי הלוגיקה של טענה זו?

א. העמים אינם יודעים עדיין את גדולתו של האל שלנו, אבל זה יקרה באחרית הימים:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: לְכוּ, וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם, וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים... וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. (ישעיהו ב`)

זה האל הגדול מכל האלים שבסביבה.

ב. מכאן, שהוא המסובב את גלגלי ההיסטוריה הבינלאומית. הוא אשר מביא על עם ישראל את העונש בדמות צבא אדיר, המתייצב למשימה על פי קול שריקתו של האל:

עַל כֵּן חָרָה אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ, וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו, וַיַּכֵּהוּ, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים, וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ, וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא, אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו, וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו, אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים, וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת. פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ, וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה, שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא, יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים, וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף, וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל, וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם, וְנִבַּט לָאָרֶץ, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר, וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ. (ישעיהו ה`)

איני יכול שלא לגחך למראה התמונה הזאת, של הנביא, שאיש לא שמע עליו מחוץ לגבולות ממלכת יהודה הקטנה, העומד בחוצות עיר הבירה של ממלכת ליליפוט זאת, מתעמת עם בני עמו על חטאיהם המוסריים והפולחניים, וטוען, כי הידיעות המגיעות מצפון אודות הצבא האשורי האדיר, זה שהחריב את ממלכת שומרון, קשורות קשר בל ינותק בחטאיהם של אנשי יהודה, וכי אשור היא מטה זעמו של אלוהים שלנו.

מה שחסר בתמונה ההזויה הזאת היא האופציה, שאנשי יהודה יחזרו בתשובה, והאל הגדול, הגיבור והנורא שלנו, יודיע בקשר: חדל תכניות! מטה זעמו של אלוהים יצדיע ויוותר על תכניות הכיבוש שלו.