אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר: ישעיהו יג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123RF ת.פרסום: 13/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

א מַשָּׂ֖א בָּבֶ֑ל אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמֽוֹץ

כך מתחיל הפרק. ישעיהו מנבא (חוזה) על בבל.
נהרות של דיו נשפכו על השאלה האם הכוונה לבבל (שהפכה לאימפריה כ 100 שנה אחרי ישעיהו) או אשור, שהייתה אימפריה בזמן חייו של ישעיהו.
בעיני זה פחות חשוב. הנקודה היא שמדובר על נבואה כלפי אימפריה שגרמה לגלות וחורבן גדולים של עם ישראל (אשור – גלות ממלכת ישראל, בבל – חורבן בית ראשון וגלות בבל הגדולה).
=====
את המלחמה באימפריית הרשע (שכזכור מפרקים קודמים, יהוה עצמו הוא זה שמפעיל אותה) מנהל לא אחר מאשר יהוה בעצמו:

ד ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּֽהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב קוֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶֽאֱסָפִ֔ים יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה

בצבא של יהוה משתתפים גם כוחות על טבעיים, שאפילו השמש והכוכבים נבהלים מעוצמתם ומעוצמתו:

י כִּֽי־כוֹכְבֵ֤י הַשָּׁמַ֨יִם֙ וּכְסִ֣ילֵיהֶ֔ם לֹ֥א יָהֵ֖לּוּ אוֹרָ֑ם חָשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בְּצֵאת֔וֹ וְיָרֵ֖חַ לֹֽא־יַגִּ֥יהַ אוֹרֽוֹ

מה מטרת המלחמה:

יא וּפָקַדְתִּ֤י עַל־תֵּבֵל֙ רָעָ֔ה וְעַל־רְשָׁעִ֖ים עֲוֹנָ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן זֵדִ֔ים וְגַאֲוַ֥ת עָרִיצִ֖ים אַשְׁפִּֽיל

לחסל את כל הרוע בכל העולם.

=====
בתוך כל המהומה והמלחמה הנוראה הזו מסתתר הפסוק הבא:

יב אוֹקִ֥יר אֱנ֖וֹשׁ מִפָּ֑ז וְאָדָ֖ם מִכֶּ֥תֶם אוֹפִֽיר

אלוהים מוקיר ולא יפגע במי שהוא אנוש ואדם.
נפלא.
לא איזה עם נבחר נחלץ מכעסו של יהוה אלא כל מי שהוא נחשב כבן אנוש או כאדם. הנביא בוחר בקפידה את הניסוח האינטימי והלא לאומי, שלא לומר לאומני, הזה.
מי אלה בני האנוש שיהוה מוקיר אותם. בפרק אין תיאור שלהם אבל אני מוכן להתערב שמדובר באנשים שרואים במשפט צדק ובעזרה לחלש (ובחרת בטוב, בחרת בחיים) את עיקר משמעות חייהם.
והמסר הוא בעיני ברור – כאשר ממלכות ועמים, יהיו אלה ישראל, יהודה, בבל או גרמניה – מביאות למצב בו הפרט מאבד את אנושיותו - שם תתחולל הזוועה.
=====
הפרק מלא בתיאורים נוראיים בהם יפגע יהוה בממלכת הרשע. אביא רק פסוק אחד להמחשה:

טז וְעֹלְלֵיהֶ֥ם יְרֻטְּשׁ֖וּ לְעֵֽינֵיהֶ֑ם יִשַּׁ֨סּוּ֙ בָּֽתֵּיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם ֯תִּשָּׁגַלְנָה ׃

כן. גם העוללים, אלה שבוודאי לא חטאו, ירוטשו (לא סתם ימותו, ממש ירוטשו, כלומר תימחק זהותם לעד).
מסתבר שעם כל הצער שבדבר, גם כשיהוה וצבא השמים נלחמים, יש פגיעה ב"לא מעורבים".
=====
שמתי לב לתיאור מעניין של אופייה של ממלכת הרשע:

יד וְהָיָה֙ כִּצְבִ֣י מֻדָּ֔ח וּכְצֹ֖אן וְאֵ֣ין מְקַבֵּ֑ץ אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצ֖וֹ יָנֽוּסוּ

והיה כצבי – צבי היא חיה מפוארת, מלאת הוד והדר.
זוכרים את קינת דויד על שאול ויהונתן – "הצבי ישראל על במותיך...."

כיצד צבי שורד את האיומים מצד חיות הטרף – יש לו חוש פחד מפותח. הוא כל הזמן ערני ומחפש איומים.
מה יקרה לצבי, שיהיה מרוכז ביופיו ותפארתו וישכח לפחד? ברור – הוא ייטרף על נקלה בידי אריה או נמר חולף.
זה מה שקורה למדינות שמאבדות את חוש הפחד. מדינות שחושבות שהכוח הוא חזות הכל והן מתחזקות ומתפארות בצבאן ובכוחן.
ההיסטוריה מלאה באימפריות שכוחן הצבאי היה אדיר, אבל הן לא שרדו משום הגאווה, היהירות, ההתבססות על הכוח בלבד, ההתעלמות מהכוח המוסרי (או הצניעות מול יהוה למאמינים שבינינו).

יש כאן לכאורה נבואה כלפי הגויים, כלפי בבל או אשור מלפני יותר מ 2000 שנה.
אבל המסר הוא אוניברסלי ורלוונטי גם לישראל וגם היום.
=====