סימני החורבן ישעיהו ט"ו |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 13/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נבואת הקינה על חורבן מואב מספרת לנו הרבה על המתרחש באותם ימים נוראים במואב.

הרג בני אדם בכל מקום:

כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם, כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת.

תיאור שכיח בספרות המלחמות הקדומה: כל כך הרבה אנשים נשחטים, שהדם ממלא את הנחלים.

סימני אבל:

עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא, מוֹאָב יְיֵלִיל, בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה, כָּל זָקָן גְּרוּעָה.

אֵבֶל בבתים, או במקדשים, ואבל בחוצות העיר – מעל הבמות. בכי ויללות, ראשים גלוחים, זקנים כרותים.

בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק, עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל, יֹרֵד בַּבֶּכִי.

חגירת השק, הוא בגד האבלים, נזכרת כסימן אבל בפסוקים שונים בתנ"ך. יעקב שם שק במתניו לאות אבל על בנו יוסף. את חגירת השק החליפו בימים מאוחרים יותר בגדים שחורים, המלווים את המתאבלים תקופה ארוכה, ובמקרה של אלמנות – כל חייהן. חורבן מואב הוא אסון לאומי, ולכן הכל מייללים על הגגות וברחובות. היללות גם הן סימן מוכר לאבל, הנהוג במקומות שונים בעולם עד היום, לפעמים על ידי מקוננות `מקצועיות`.

בריחת אוכלוסיה משדה הקרב:

לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק, בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר, עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה, כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ, כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ.

תושבי הארץ המוכה בורחים לכל עבר. צוער ומעלה הלוחית נמצאות בקצה גבול הממלכה, ועד לשם נמלטים המואבים.

עַל כֵּן יִתְרָה עָשָׂה, וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם.

היתרה הוא הרכוש שנותר או נצבר, והבורחים נושאים אותו איתם, משום שבית כבר אין להם. הפקודה הוא ההון שנוהגים להפקיד או לשמור. גם הוא נישא על כתפי הנמלטים.

חורבן טבע הארץ:

כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ, כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, כָּלָה דֶשֶׁא, יֶרֶק לֹא הָיָה.

גם הטבע משתתף במסיבה. המעיינות יבשים, החציר והדשא יבשו וכלו, וירק אין לבהמות הבית.

לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה.

חורבן התשתית האנושית, כפרים וערים, ובריחת בני אדם חסרי הגנה אל הטבע מביאה גם למפגש עם חיות טרף, כמו אריות, הניזונות אם מפגרים, ואם מאנשים חיים, שכוחם לנוס על נפשם או להגן על עצמם אזל.