משַׂחֲקִים במלחמה - ישעיהו י"ג |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 13/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי, גַּם קָרָאתִי גִבּוֹרַי לְאַפִּי, עַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי.

ממלכות יוצאות למלחמה מסיבות רבות ושונות. יש המבקשות להקדים תרופה למכה, ולהחליש את האויבים העלולים לתקוף אותן; יש שמניעיהן הם כלכליים – להשתלט על משאבים יקרים, לפתוח דרכי מסחר מכניסות, או לגבות מסים מהשטחים שיכבשו; יש המנסות לפתור מתחים בפנים המדינה על ידי הפניית האלימות כלפי חוץ; ויש המשלבות כמה מהמניעים האלה עם מניע נוסף, שהוא כמעט תמיד תירוץ למעשי התוקפנות שלהן – המניע הדתי.

ממלכת מדי, המיועדת להביס את בבל, השולטת בימי ישעיהו, מתוארת בנאומו הנמלץ כמטה זעמו של אלוהים. האם היא בסך הכל בובה המתנועעת על ידי החוטים בהם מושך האל? לא בדיוק... אמנם אלוהים הוא שקידש את מדי לתפקידה הלוחמני, שיביא לידי ביטוי את חרון אפו שלו, אבל היא, מדי, תעשה זאת בעליזות, מתוך תשוקה שלה. הביטוי `עַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי` הוא מוזר ביותר. הוא משלב את עליזותו הרצחנית של צבא מדי עם גאוותו של אלוהים.

לעתים קשה להבחין בין מניעיהם של בני מדי לאלה של האל.

בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם, יְהוָה וּכְלֵי זַעְמוֹ, לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ.

אותה מטרה מיותרת – `לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ` – היא ביטוי לכוונותיו של אלוהים, ולא של המדים. בין כל המניעים שמניתי קשה לזהות את המניע של הרס הארצות הנכבשות, אלא אם כן מדובר בנקמה של ממלכה באויביה, שעשו לה את אותו הדבר לפני כן. אבל לא זה המצב לגבי ממלכת מדי. אם כן, `לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ` – זוהי כוונתו של האל, ואנו כבר מכירים את סגנונו האלים והלא סלקטיבי של האל הזועם. גם לבני ישראל הוא הבטיח לא פעם, כי אם לא יסורו מדרכיהם הרעות, יעניש לא רק אותם, אלא גם את ארצם בכל מיני אסונות טבע נוראים.

הִנֵּה יוֹם יְהוָה בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה, וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.

שוב ושוב אנו מגלים בנבואת ישעיהו משהו שונה מתחזית מדינית קודרת. זה יהיה יום ה`! את השמדת החוטאים ניתן לראות בהקשר זה או כמבוססת על ההנחה כי כל יושבי הארץ הם חוטאים, כמו בדור המבול, או על הפנטזיה שכיבוש אַלִּים של ממלכה על ידי כוח אימפריאלי אחר יעסוק בקטנות, ויברור בפינצטה את החוטאים כדי להשמיד רק אותם.

וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים, וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל,

יש לנו אֵל עם גאווה עצמית מופרזת. צבא מדי הם, כדברי הנביא, עליזי גאוותו של האל. מטרת יום ה` היא להשבית את גאון הזדים, הלא הם בני בבל, שהשתן עלה להם לראש, ולהשפיל את גאוותם של העריצים. גאווה אצל בני אדם יש לדרוס, כדי שגאון ה` יזהר לו לבדו.

הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי, אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ, וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ.

ישעיהו מדגיש כי מניעיה של מדי במסע הכיבושים שלה לא יהיו כלכליים. במקרה הטוב הם יהיו דתיים, במקרה הפחות טוב – הם יהיו רשעה ותו לא.

וְהָיְתָה בָבֶל, צְבִי מַמְלָכוֹת, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח, וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר, וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי, וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם, וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים, וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים, וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה, וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו, וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג, וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ, וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ.

וזה יהיה סופה של ממלכת בבל. וכל זה – עונש על ששימשה לתקופת מה מטה זעמו של ה` כלפי ממלכת יהודה.

הלוגיקה של תיאור ההיסטוריה על ידי ישעיהו היא לוגיקה עקומה. ממלכות יורדות וממלכות עולות. אלוהים משתמש בהן למטרותיו שלו, ואחר משליך אותן לפח האשפה של תולדות העמים. לא אומרים תודה למי ששימשו אותך, אלא קוראים להם בשמות גנאי כאשר הם נופלים – זדים, עריצים, חוטאים...

במרחב המזרח תיכוני משתולל אֵל, המעלה ומוריד ממלכות בזו אחר זו, תוך גרימת מלחמות אכזריות ועקובות מדם. הזה האל, שבאחרית הימים יכירו בו כל העמים, ויבואו להר קודשו ללמוד את תורתו?