שני שירים בהשראת פסוקי הפרק - ישעיהו ט"ז |מני גל

מאת: מני גל,צילום יונה ארזי (בליפין דימנס, אירלנד) ת.פרסום: 16/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל.

בשירה `אמצע התמוז` כותבת נעמי שמר:

עָצוּב לָמוּת בְּאֶמְצַע הַתַּמּוּז
דִּגְלֵי הַקַּיִץ נִשָּׂאִים אֶל עַל,
עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן תּוֹר הוֹמֶה וְלֹא יֶחְדַּל.
כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל.
עָצוּב לָמוּת בְּאֶמְצַע הַתַּמּוּז
דַּוְקָא כְּשֶׁהָאֲפַרְסְקִים בְּשֶׁפַע,
וְכָל הַפְּרִי דַּוְקָא צוֹחֵק בַּסַּל.
וְעַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל.
עָצוּב לָמוּת בְּאֶמְצַע הַתַּמּוּז,
עַכְשָׁו בְּאֶמְצַע הַתַּמּוּז נָמוּת
אֶל בֻּסְתְּנֵי הַפְּרִי שֶׁהִתְיַתְּמוּ.
הֵידָד אַחַר הֵידָד, נָפֹל יִפֹּל
ועַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ, וְעַל הַכֹּל…

נעמי שמר עצמה נולדה באמצע התמוז, ובשירה זה כאילו ניבאה את מותה, שיהיה גם הוא באמצע התמוז. נעמי נפטרה ב-ז` בתמוז. הנה דבריה בראיון רדיו:

"…הייתי צריכה לעבור איזה ניתוח, וניתוחים היו לי הרבה בחיים כל מיני, ותמיד אני חושבת שאני אמות בניתוח, ואני לא אקום מהנרקוזה, כי אני פחדנית, את יודעת… הניתוח היה באמצע התמוז, שהוא, כמו שאמרנו לפני כמה שעות, גם יום הולדתי. אז כתבתי. זה היה אז בשביל נורית גלרון. היא בקשה אותי (לכתוב) שיר, וכתבתי בשבילה "עצוב למות באמצע התמוז", והשענתי את זה על פסוק מקסים מירמיהו, פסוק מאוד תמוה, מאוד לא מובן `כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל`. יש על זה המון פירושים, אבל גם בלי פירושים הוא עושה את העבודה".

שמר שגתה בזיהוי הפסוק, שמקורו בישעיהו דווקא, בפרק שלנו, אבל צלילי הפסוק אמרו לה משהו מאד עמוק, והיא שילבה אותו כל כך יפה בשיר הנהדר הזה, שהוא אחד משירי הקינה המשובחים בזמר העברי.

אברהם זיגמן, בספרו `מדרש נעמי`, כותב על הפסוק החידתי הזה:

"הקיץ הוא עונת קטיף התאנים ועונת הקציר בהן מרבים לשמוע קריאות הידד בשדות. הפסוק בישעיהו מתאר את חורבנה של מואב. במואב החרבה לא ישמעו קריאות הידד בקיץ ובקציר. באמצעות הפסוק אותו היא מצטטת פעמיים ובפעם השלישית משנה אותו ואומרת: "הידד אחר הידד נפול יפול ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל" ומעצימה את תחושת המוות של אמצע התמוז."

כך נותן התנ"ך השראה למשוררת גדולה, העושה בטקסט המקראי שימוש מקורי.

וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל, וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן, לֹא יְרֹעָע, יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ, הֵידָד הִשְׁבַּתִּי.

מתתיהו שלם, איש רמת יוחנן, השתמש גם הוא בדרך יצירתית בפסוקי מקרא, ובשנות ה-50 הוא כותב ומלחין:

הֵן יְרֻנָּן, יְרוֹעַע וְיֵעוֹר
הֵן תִּפְרַח, תִּפְרֶה וְתִפְרֹץ
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל!

השיר הזה כמעט ונשכח. לי הוא זכור משיעורי הזמרה בביה"ס היסודי בשנות ה-50, זמן קצר לאחר חיבורו של השיר. גם ריקוד חובר לשיר הזה. בראיון רדיו כעשור לאחר חיבור השיר, מספר שֶׁלֶם:

"השיר נכתב קצת לפני 1954 כקטע מקרא בחג העומר, ז"א מילולי ולא מושר. אני חושב בזמן האחרון, שצריך מה שפחות לקרוא בעומר ויותר לשיר. סמוך ליום העצמאות באותה שנה העברתי, אם כן, את הקריאה של קטע זה לשירה. לו היתה לי שהות לתקן את המנגינה, הייתי מתקן בה. היא טובה לנגינה ופחות טובה לשירה. יש קושי בקצב... ביססתי את המילים על פסוק בישעיהו "לא ירונן", והעברתי מן השלילי אל החיובי, מן הקללה אל הברכה, והוספתי "מדינת ישראל". השיר (הלחן) מושך למהירות, אבל כל כך מהר כמו ששרים אותו - אני מתחלחל...צריך בעצם להתחיל לאט, ולהגיע בהדרגה למהירות".

שתי סיבות, לדעתי, גרמו להשתכחות השיר. את הסיבה האחת מזכיר שלם: קשה לשיר אותו במהירות שבה המנגינה מבקשת להיות מבוצעת. הסיבה השניה – התוכן, שבנוסף לכך שהוא קשה להבנה (מה זה ` יְרֻנָּן, יְרוֹעַע וְיֵעוֹר`?), זהו שיר לאומי נמלץ, שסגנונו כל כך שונה משירים מקובלים היום (`כאן זה בית, כאן זה לב...`). מאד מרשימה היוזמה של מתתיהו שלם להפוך שיר קינה לשיר תהילה על ידי ביטול מילות השלילה מהפסוק המקורי.