מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק - ישעיהו טז | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה © Can Stock Photo / hin255 ת.פרסום: 16/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

גם בפרק הזה ממוקד ישעיהו בנבואה על גורלם של מואב.
קראתי פרשנויות הטוענות שכל הבכי ותחושת ההשתתפות באסון של מואב אינם אלה סרקזם של הנביא ולמעשה הוא מלגלגל על המואבים שהיו עם גאה ושחצן שהציק לישראל עד שחוסלו.
ייתכן וזה נכון אבל אותי שבה פסוק אחד מהקינה (או הלגלוג) על מואב, שבא לאחר שהנביא מזמין את שארית עם המואבים לבוא ולהשתכן בירושלים:

ה וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֨סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק

כשתבואו לירושלים, אומר הנביא למואבים, נשפוט אתכם באמצעות כס שיפוטי העומד על חסד (והוכן בחסד), אמת (יושב עליו באמת), משפט (שופט ודורש משפט) וצדק (מהר צדק(

והחשוב מכל בא בסוף - צדק חשוב שיבוא מהר.

הייתכן שביאליק ב"על השחיטה" התחבר לישעיהו כשכתב - "אם יש צדק יופע מיד...."
ועל טחנות הצדק שלנו, הטוחנות לאט ובכך גורמות לעינוי דין, כבר נכתב רבות לפני.