חָז֥וּת קָשָׁ֖ה - ישעיהו כ"א | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה נחלת הכלל ת.פרסום: 24/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק מאוד קשה להבנה.
הנביא משתמש בשפה מורכבת, משלב ביטויים בארמית ומקשה מאוד על הקוראים בהבנה.
ישעיהו מנבא על ממלכה רחוקה, אימפריה, שהשפיעה על העולם הקדום. הוא לא כותב במפורש את שמה אבל רואה את סופה הקרב באמצעות ביטוי בו אנחנו משתמשים עד היום – `חזות קשה`:

ב חָז֥וּת קָשָׁ֖ה הֻגַּד־לִ֑י

עשיתי חיפוש ב `גוגל` על הביטוי `חזות קשה`. הלינק הראשון שחזר היה:
http://hebrewbooks.org/14324
תסתכלו שם. זה לינק לספר שנקרא `ספר חזות קשה, כותרת משנה: ספר עקדת יצחק` שכתב רבי יצחק עראמה בשנת 1849.
כן. גם עקדת יצחק הייתה בה `חזות קשה`.
=====
בהמשך, בנבואה על ממלכה אחרת, מספר ישעיהו על שומר מסתורי (כנראה הנביא עצמו) הנמצא בתצפית לילית:

יא מַשָּׂ֖א דּוּמָ֑ה אֵלַי֙ קֹרֵ֣א מִשֵּׂעִ֔יר שֹׁמֵר֙ מַה־מִלַּ֔יְלָה שֹׁמֵ֖ר מַה־מִלֵּֽיל

השומר מתבקש לענות: מה קורה? מה התחדש הלילה?
והביטוי `שומר מה מליל` עבר אלפי שנים ונחת בשירו של נתן אלתרמן משנת 1934 – שיר העמק:

מילים: נתן אלתרמן
לחן: דניאל סמבורסקי
================
בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.

יָם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ,
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל,
זוֹהִי אַרְצִי וּשְׂדוֹתֶיהָ,
זֶהוּ עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
תְּבֹרַךְ אַרְצִי וְתִתְהַלַּל
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?...

אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ,
סוּס דּוֹהֵר מִצֵּל אֶל צֵל.
קוֹל זְעָקָה עָף גָּבוֹהַּ,
מִשְּׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
מִי יָרָה וּמִי זֶה שָׁם נָפַל
בֵּין בֵּית אַלְפָא וְנַהֲלָל?

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?...

עד היום צריך לעמוד היטב היטב על המשמר כדי שבעמק יתנהלו חיים נורמליים.
=====
ולבסוף, חזון/נבואה שלישית על תבוסת שבטי ערב שונים בקרבות כלשהם.
ומה מצופה מבני ישראל לעשות עם פליטי הקרבות האלה, פליטי ערב?

יג מַשָּׂ֖א בַּעְרָ֑ב בַּיַּ֤עַר בַּעְרַב֙ תָּלִ֔ינוּ אֹֽרְח֖וֹת דְּדָנִֽים ׃ יד לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד ׃ טו כִּֽי־מִפְּנֵ֥י חֲרָב֖וֹת נָדָ֑דוּ מִפְּנֵ֣י׀ חֶ֣רֶב נְטוּשָׁ֗ה וּמִפְּנֵי֙ קֶ֣שֶׁת דְּרוּכָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י כֹּ֥בֶד מִלְחָמָֽה

לתת לצמאים מים,
לתת לנודדים לחם.
וכל זאת משום שהם מגיעים מובסים משדה קרב קשה.