בואינג וחזון אחרית הימים - ישעיהו י"ח | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 24/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


אם הפרק הקודם היה קשה להבנה, הפרק הזה בהחלט נותן לו "קרב" ראוי ולדעתי מנצח אותו ב`איפון`.
ישעיהו מדבר על ארץ רחוקה שמעבר לנהרות כוש:

א ה֥וֹי אֶ֖רֶץ צִלְצַ֣ל כְּנָפָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כֽוּשׁ

האמת היא שלא ידעתי איפה זה `כוש`. בדקתי ומצאתי שמדובר על אזור באפריקה שהוא בדרום מצרים – משהו כמו סודן/אריתריאה.
אבל גם אם הכוונה למקום אחר, זה לא באמת משנה. העיקר כאן הוא שמדובר בממלכה רחוקה. אולי רחוקה פיסית ואולי רחוקה בזמן, כלומר אחת שבזמן הנבואה כלל לא קיימת והיא תתקיים בתקופה אחרת, אולי אפילו באחרית הימים?
ומה זה `צלצל כנפים`? קראתי פרשנויות שונות ורבות.
אני מציע גם את הפרשנות הבאה – צלצל הוא כלי כמו חנית המשמש לציד דגים גדולים בים.
צלצל כנפים בא לתאר ארץ שבה האנשים היו ציידי דגים מאוד מאוד משוכללים. הם חברו לצלצל שלהם כנפיים כך שהוא יכול היה לעוף ולפגוע בדגים רחוקים מאוד.
חברת בואינג, נתנה את השם `הרפון` (שזה צלצל באנגלית) לסדרת טילים ימיים מונחי מכ"ם נגד ספינות. לטילים האלה יש כנפונים העוזרים להם במעוף המבצעי שלהם.
ישעיהו מדמיין את אנשי אותה ארץ רחוקה (אולי ארץ עתידית) כבעלי כלי צייד משוכללים מאוד.
בואינג כיוונו גבוה!
=====
הממלכה הרחוקה הזו מתוארת באופן הבא:

ב הַשֹּׁלֵ֨חַ בַּיָּ֜ם צִירִ֗ים וּבִכְלֵי־גֹמֶא֮ עַל־פְּנֵי־מַיִם֒ לְכ֣וּ׀ מַלְאָכִ֣ים קַלִּ֗ים אֶל־גּוֹי֙ מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט אֶל־עַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּוֹי קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֔ה אֲשֶׁר־בָּזְא֥וּ נְהָרִ֖ים אַרְצֽוֹ

נראה שהם שלחו כוחות והגיעו למקומות רבים באמצעות ספינות. הם חזקים ונוראים, שהגיעו מרחוק והמשיכו במסעות הכיבוש `מן-הוא והלאה` (נראה לי ביטוי סלנג שהיום היו אומרים `מפה ועד סוף העולם...`). הם נראים לישעיהו כעם מסודר ומאורגן להפליא (`גוי קו-קו`) והם מביסים כל מי שעומד בדרכם במים ובארץ.
בתוך כל התיאור הזה מסתתרות שלוש מילים – `לכו מלאכים קלים`. ישעיהו בחזונו שולח שליחים אל אותה ממלכה רחוקה (או עתידית). תפקיד השליחים הוא לדעתי להסב את תשומת ליבם של אותם יושבי ארץ רחוקה לדבר הבא:

ג כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ

כל `יושבי תבל`, כולל אלה של הממלכות הרחוקות והעתידיות, יראו בראש ההרים דגל גדול וישמעו שופר. מתי כל זה יקרה? כאשר הדגל יונף וכאשר יתקעו בשופר וכאשר האנשים בעולם יהיו מסוגלים לראות ולשמוע.
נראה לי שישעיהו היה במצב נבואי/חזוני מאוד גבוה בפרק הזה.
=====
ואז, באמצע הפרק, אנחנו מקבלים תמונה של יהוה המספר לנביא באיזה שוויון נפש ורוגע הוא מביט על כל ההתרחשות החוצה גבולות וזמנים המתוארת לפנינו:

ד כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י ֯אֶשְׁקוֹטָה וְאַבִּ֣יטָה בִמְכוֹנִ֑י כְּחֹ֥ם צַח֙ עֲלֵי־א֔וֹר כְּעָ֥ב טַ֖ל בְּחֹ֥ם קָצִֽיר

אתה רואה אותי כמה שאני רגוע, אומר יהוה לנביא. אני מסתכל ממרום כיסאי (מכוני) בשוויון נפש על הממלכה האדירה שיצרתי כמו חום צלול המביט באור וכמו ענן טל בזמן קציר.
לי זה נשמע כמו תיאור של תמונת עולם רגועה שבה הזמן עוצר מלכת וכל ההיסטוריה מתנקזת לתמונת טבע בהירה, צלולה ורגועה.
אני מבין את כל זה כאילו אומר יהוה לנביא – תרגיע, הכל בשליטה. כמו שאני שולט בטבע כך אני שולט במין האנושי.
=====
הנביא ממשיך עוד שני פסוקים לתאר את תמונת העולם והטבע ואז חוזר לאותה ממלכה רחוקה:

ז בָּעֵת֩ הַהִ֨יא יֽוּבַל־שַׁ֜י לַיהוָ֣ה צְבָא֗וֹת עַם מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט וּמֵעַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֣וֹי׀ קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּזְא֤וּ נְהָרִים֙ אַרְצ֔וֹ אֶל־מְק֛וֹם שֵׁם־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַר־צִיּֽוֹן

`בעת ההיא` – כלומר באיזה זמן עתידי, אולי זמן אחרית הימים, `יובל שי` – כלומר איזושהי מתנה תובל (תונהג ותוגש) ליהוה.
מהי המתנה? הממלכה הרחוקה והעתידית תבוא אל מקום שמו של יהוה, לציון.
כלומר – כל העמים הרחוקים פיסית והרחוקים בזמן יתכנסו ויבואו למקום אחד בוא נמצא `שם יהוה` – מאוד חשוב לציין ששם יהוה נמצא שם ולא יהוה עצמו.
ומי יביא אותם לשם, מי יוביל את השי הזה, מי ינחה את הדרך – לדעתי – ה`מלאכים הקלים`, אלה מתחילת הפרק.
=====
נבואת אחרית הימים שבה כל העמים כולם, מכל מקום ומכל זמן, יגיעו לחסות בצל שם יהוה בציון.
חזון פנטסטי ואוניברסאלי – אשרי המאמין.