בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ - ישעיהו כ"ד | עופר בורין

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 27/11/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק הזה מתאים לערב יום השואה.
פרק המנבא חורבן כללי של כלל האנושות, שיבוצע ע"י יהוה.
אני לא אכנס כאן לכל תיאורי החורבן המרהיבים של הנביא. רק אציין כמה נקודות בדרך.
=====
על מה ולמה כל זה מגיע לנו:

ה וְהָאָ֥רֶץ חָנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם

על כך שהאנושות אבדה כל רסן, אנשים עברו על כל אמות המוסר (עברו תורות), זלזלו בחוק כאילו הוא עניין חולף (חלפו חוק) ובכך הפרו את הברית בינם לבין יהוה (למי שמאמין) או להכרח להיות טובים ולשמור על הכוכב (לאנשים חילוניים כמוני) – `הפרו ברית עולם`.
=====
מכירים את `עין בוקק` – אתר התיירות לחופי ים המוות?
הנה הפסוק המקשר בין שם האתר לבין שם הים:

א הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ

אלוהים `בוקק` את הארץ, כלומר הורס אותה.
עין בוקק שליד ים המוות – שמה מסמל מוות. מזכיר לי `בולענים`.
מצמרר.
=====
לפחות החורבן שיוויוני – כולם יחטפו:

ב וְהָיָ֤ה כָעָם֙ כַּכֹּהֵ֔ן כַּעֶ֨בֶד֙ כַּֽאדֹנָ֔יו כַּשִּׁפְחָ֖ה כַּגְּבִרְתָּ֑הּ כַּקּוֹנֶה֙ כַּמּוֹכֵ֔ר כַּמַּלְוֶה֙ כַּלּוֶֹ֔ה כַּנֹּשֶׁ֕ה כַּאֲשֶׁ֖ר נֹשֶׁ֥א בֽוֹ ׃ ג הִבּ֧וֹק׀ תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז׀ תִּבּ֑וֹז כִּ֣י יְהוָ֔ה דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה

עם כמו כהן
עבד כמו אדון
שפחה כמו גברת
קונה כמו מוכר
מלווה כמו לווה
נושה כמו נושא
.....
אשכנזי כמו ספרדי
חילוני כמו חרדי
תל אביבי כמו מתנחל
יהודי כמו מוסלמי
אזרח כמו ראש ממשלה
אסיר כמו שופט
ימני כמו שמאלני
.....
כווווללללם בדרך לשומקום.
=====
ומה יישאר:

כג וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד

יהוה ינצח. אפילו השמש והירח יכירו בעליונותו.
הוא ימלוך בהר ציון.
הוא ייתן כבוד לכמה זקנים שיישארו על האדמה.
ממלכה של מלך בלי אנשים.
חוזרים ל`שקט על פני תהום`:

ח שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים חָדַ֖ל שְׁא֣וֹן עַלִּיזִ֑ים שָׁבַ֖ת מְשׂ֥וֹשׂ כִּנּֽוֹר

אין מוזיקה. עולם בלי לחן. עולם מת ואלוהים מלך.

sound of silence/Simon & Garfunkel
תרגום חופשי שלי
----
שלום חשכה, חברה שלי ותיקה,
באתי לדבר אתך שוב
באתי לדבר כי חזון זוחל בי ברכות
חזון שהותיר בי זרעיו כשישנתי
והחזון הזה, שנשתל במוחי
עדיין קיים
בתוך רעש הדממה
בחלומות חסרי מנוחה הלכתי לבד
רחובות צרים ומרוצפים
מתחת להילת פנס הרחוב
הפניתי צווארי לקור וללחות
ועיניי נדקרו על ידי הבזק של אור ניאון
שפיצל את הלילה
ונגעתי ברעש הדממה.
ובאור העירום ראיתי
עשרת אלפי אנשים, אולי יותר.
אנשים מדברים בלי לשוחח,
אנשים שומעים בלי להקשיב,
אנשים כותבים שירים שקולות לעולם לא ישמיעו
ואף אחד לא מעז
להפריע את רעש הדממה.
שוטים אמרתי, אתם לא מבינים
דממה כמו סרטן, שולחת גרורות
הקשיבו למילותיי, אולי תלמדו ממני משהו
קחו את זרועותיי, ייתכן ואצליח להגיע אליכם
אבל בחזוני, מילותיי נופלות בשקט,
כמו טיפות גשם המהדהדות בבארות הדממה
והאנשים כורעים ברך ומתפללים
לאלוהי הניאון שהם עצמם יצרו
ויצא הבזק של סימני אזהרה
והסימנים אמרו כי דברי הנביאים
כתובים על קירות הרכבת התחתית
ובחללים גדולים של דירות.
ונלחשים ברעש הדממה