הַזֶּ֔ה - ישעיהו כ"ה | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 02/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הקודם הביא לנו ישעיהו את נבואת החורבן של העולם.
ובפרק הזה מביא הנביא את נבואת הגאולה שאחרי החורבן.
ראשית הנביא פותח בדברי הודיה ליהוה:

א יְהוָ֤ה אֱלֹהַי֙ אַתָּ֔ה אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵֽרָח֖וֹק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן

תודה לך יהוה על שעשית פלאים והפכת את אמונתי ותקוותי למציאות.
נו טוב, תודה ליהוה אחרי שהשמיד את העולם – לי זה נראה "קצת" קיצוני.
ומה מציע העולם שאחרי הגאולה:

ב כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה

כלומר – בעולם החדש האויבים החזקים והזרים (כנראה כל אלה שאינם עם ישראל) – אינם.

מה עוד:

ג עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים יִירָאֽוּךָ

כל העמים יעריצו את יהוה ויפחדו ממנו.
=====
גדולתו לש יהוה תתבטא גם בכך שהוא מגן על החלשים ופוגע בחזקים וברשעים:

ד כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֨רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר ׃ ה כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹרֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָֽרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה

בעניין הזה הנביא סותר את הפרק הקודם, שבו ניבא שהחורבן יפעל באופן שווה על כולם.
לוגיקה ועקביות אינם מחייבים את ישעיהו.

יהוה גם יעשה משתה גדול לכל העמים.
איפה? כמובן – בהר ה"זה". לא בכל העולם אלא במקום מסוים שבפרק נקרא "הזה":

ו פ וְעָשָׂה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכָל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים

ישעיהו ניבא בירושלים ולכן כולם מניחים שמדובר בהר ציון, מקום בית המקדש. מדוע כתב ישעיהו "הזה" ולא "ירושלים" כפי שכתב בפרק הקודם? – אתייחס לכך בהמשך.
כולם יישבו ויעריצו את יהוה, או בכינוי המיוחד בפרק הזה – את "הזה":

ט וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ

ישעיהו מנבא גם עולם שאין בו מוות ואין בו דמעות:

ח בִּלַּ֤ע הַמָּ֨וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר

וגם אין בו מסכות (הכל גלוי, האמת מסתובבת חופשי ברחוב):

ז וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט׀ הַלּ֖וֹט עַל־כָּל־הָֽעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם

=====

לדעתי ביטול המוות כמוהו כביטול החיים.
המוות נותן טעם לחיים ומקציב לנו זמן לעשות מהחיים את המיטב והטוב.
בלי מוות אין חיים, בדיוק כמו שבלי רע אין טוב. וכמו שבלי "בראשית" אין זמן ואין עולם.

הנבואה הזו לדעתי היא נבואת מוות לעולם שיש בו בני אנוש.
כזכור, בני אנוש שכולנו צאצאיו, התחילו בפסוק הבא מספר בראשית (פרק ד`):

כו וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה.

נראה שאז הוחל לקרוא בשם יהוה, ואילו בפרק הזה הנבואה מביאה לסוף האנושיים הקוראים בשם יהוה, ונשארים אלה היושבים בהר "הזה" ומצביעים על "זה".
=====
נבואת הגאולה של הפרק הזה היא בעצם אותה נבואה של נבואת החורבן בפרק הקודם.
העולם מצטמצם להר ה"זה", עם המלך ה"זה" ובלי בני אנוש.

לא לגאולה כזו אני מייחל.