כִּ֣י צַ֤ו לָצָו֙ צַ֣ו לָצָ֔ו קַ֥ו לָקָ֖ו קַ֣ו לָקָ֑ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֥יר שָֽׁם - ישעיהו כ"ח | עופר בורין

מאת: עופר בורין ציור יונה ארזי ת.פרסום: 02/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הזה מוכיח ישעיהו את ממלכת ישראל וממלכת יהודה.
=====
מתחיל בישראל:

א ה֗וֹי עֲטֶ֤רֶת גֵּאוּת֙ שִׁכֹּרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם וְצִ֥יץ נֹבֵ֖ל צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֑וֹ אֲשֶׁ֛ר עַל־רֹ֥אשׁ גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים הֲל֥וּמֵי יָֽיִן

הם שיכורים אנשי אפרים קורא הנביא. דימוי השכרות (כלומר חוסר מודעות למצבך), כמצב של חטא, גאווה ויוהרה חוזר על עצמו שוב.
והתוצאה הצפויה והבלתי נמנעת – חורבן:

ב הִנֵּ֨ה חָזָ֤ק וְאַמִּץ֙ לַֽאדֹנָ֔י כְּזֶ֥רֶם בָּרָ֖ד שַׂ֣עַר קָ֑טֶב כְּזֶרֶם מַ֣יִם כַּבִּירִ֥ים שֹׁטְפִ֛ים הִנִּ֥יחַ לָאָ֖רֶץ בְּיָֽד ׃ ג בְּרַגְלַ֖יִם תֵּֽרָמַ֑סְנָה עֲטֶ֥רֶת גֵּא֖וּת שִׁכּוֹרֵ֥י אֶפְרָֽיִם

שטפון מים גדול כמו זרם של ברד ישטוף את אפרים. רמז למבול ששטף את האנושות כולה בימי נוח. זה מה שצפוי לממלכת ישראל שבשומרון.
=====
ממשיך ביהודה, ביושבי ירושלים:

ז וְגַם־אֵ֨לֶּה֙ בַּיַּ֣יִן שָׁג֔וּ וּבַשֵּׁכָ֖ר תָּע֑וּ כֹּהֵ֣ן וְנָבִיא֩ שָׁג֨וּ בַשֵּׁכָ֜ר נִבְלְע֣וּ מִן־הַיַּ֗יִן תָּעוּ֙ מִן־הַשֵּׁכָ֔ר שָׁגוּ֙ בָּֽרֹאֶ֔ה פָּק֖וּ פְּלִילִיָּֽה

גם אלה, אנשי ירושלים, כולל הכוהנים והנביאים, שרואים את מה שקורה לאנשי השומרון, מתנהלים גם הם באותה דרך גאווה וחטא – שיכורים מיין. שיכורים משכרון הכוח והביטחון בעצמם.

וכדי שלא יהיו ספקות מפרט הנביא את מה שהוא רואה באופן מאוד פלסטי:

ח כִּי כָּל־שֻׁלְחָנ֔וֹת מָלְא֖וּ קִ֣יא צֹאָ֑ה בְּלִ֖י מָקֽוֹם

במצב הזה אומר הנביא, אין איש שומע דברי מוסר ומשפט.
המוסר והמשפט ודבר יהוה (מצוות התורה) נתפסים כקטנוניים, כאוסף של הנחיות מיותרות.
המנהיגים לא מקשיבים ומצהירים על ההוללות וההתעלמות מהמוסר ומהמשפט כמדיניות:

טו כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת־מָ֔וֶת וְעִם־שְׁא֖וֹל עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑ה ֯שׁ֣יֹט שׁוֹטֵ֤ף כִּֽי־ַֽ֯עֲבֹר֙ לֹ֣א יְבוֹאֵ֔נוּ כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֥קֶר נִסְתָּֽרְנוּ

הנביא מתאר את חוקי החברה הנהנתנית והריקה כאוסף חסר מובן של כללים וצווים:

י כִּ֣י צַ֤ו לָצָו֙ צַ֣ו לָצָ֔ו קַ֥ו לָקָ֖ו קַ֣ו לָקָ֑ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֥יר שָֽׁם

הנביא מתריס כלפי העם ואומר שהמידות המעניינות את אלוהים ועל פיהן הוא שופט את העם הן מידות המוסר והמשפט:

יז וְשַׂמְתִּ֤י מִשְׁפָּט֙ לְקָ֔ו וּצְדָקָ֖ה לְמִשְׁקָ֑לֶת וְיָעָ֤ה בָרָד֙ מַחְסֵ֣ה כָזָ֔ב וְסֵ֥תֶר מַ֖יִם יִשְׁטֹֽפוּ

משפט וצדק הם החלופה לקשקושי הצווים והקווים שאינם אלא דברים זעירים. זוטי זוטות.

הנביא שם לב שלא מקשיבים לו והוא מזהיר אזהרה אחרונה:

כב וְעַתָּה֙ אַל־תִּתְלוֹצָ֔צוּ פֶּֽן־יֶחְזְק֖וּ מֽוֹסְרֵיכֶ֑ם כִּֽי־כָלָ֨ה וְנֶחֱרָצָ֜ה שָׁמַ֗עְתִּי מֵאֵ֨ת אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ

אל תתלוצצו כי קבלתי מיהוה נבואה שקלה ונחרצה אתו לפעול לחורבן.
=====
כידוע – הם לא הקשיבו.
=====
והיום, כאשר מדינת ישראל מתמקדת בטכסים ובסמלים, בלאומיות הגובלת בלאומנות, במנהיגים שכל עניינם הוא שרידות אישית, במקום שבו השנאה הפנימית והשיח הפנימי בחברה הופכים לאלימים, במקום שבו כל אמירה שאינה מתיישרת עם הזרם הימני המרכזי הופכת לבגידה, במדינה שבה בתי המשפט עומדים למשפט המנהיגות הפוליטית המסואבת, במדינה שבה הפערים החברתיים הולכים ומעמיקים, במדינה שבה יש ניצולי שואה החיים בחרפת רעב, במדינה שבה יכולים 10,000 אוהדי כדור-רגל משולהבים לשאוג במלוא גרונם "מוות לערבים" ואין פוצה פה, במדינה שבה ראש ממשלה נרצח בידי בן עמו המוסת ע"י "כהני דת" (דין מוסר וכו`), במדינה שבה כיבוש מתמשך של יותר מ 50 שנים של אוכלוסייה בת כ- 3 מיליון אנשים הפך להרגל שאינו מגונה, במדינה כזו – מה היה אומר ישעיהו? ומי היה מקשיב?
היקבים והיין שהפכו את ישראל ויהודה להוללים וגאוותנים אז נמצאים אצלנו גם היום.
השאלה היא אם נדע לשתות במינון הנכון או שנשתה יותר מדי ונביא על עצמנו חורבן.
זה בידינו. יהוה לא משתתף בחגיגה הזו.