פינת הלשון העברית - ישעיהו ל' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 04/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק עשיר בניבים, שחלקם מופיעים כאן לראשונה בתנ"ך, ובחלקם אנו משתמשים עד היום.

הֶבֶל וָרִיק

ההבל, שהוא אד קליל המתנדף עד מהרה, אהוב מאד על יוצר ספר קהלת, שם משמעותו פילוסופית. כאן מופיע ההבל בשילוב עם הריק, שהוא בדיוק מה שהוא – כלום בריבוע. הפסוק מתייחס לחוסר היכולת של המצרים לסייע לממלכות ישראל ויהודה היראות מאפשרות של כיבוש אשורי.

לָעַד, עַד עוֹלָם

ביטוי זה, `עד עולם`, נפוץ מאד בתנ"ך – כמאה מופעים במקומות שונים. הנה המופע הראשון של ביטוי זה:

כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד עוֹלָם. (בראשית י"ג)

דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת

דברי חלקות נועדו להחליק ולרכך את השומע, אם בתירוצים מתוחכמים ואם במילות חנופה. המקור לביטוי זה נמצא בפרקנו.

בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן

`שובה` היא ישיבה. `שבו בנחת` – אומר ה` – `ואני אושיע אתכם`.

בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם

השילוב רב העוצמה של הביטחון העצמי והשקט נובע מההשפעה ההדדית של שתי התכונות האלה. הביטחון העצמי משרה שקט. השקט מונע פאניקה, ומאפשר מציאת הפתרון היעיל ביותר להשגת ביטחון.

אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד, מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ

היפוך של האמירה מספר ויקרא כ"ו: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.

לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ

ביטוי ספרותי לרעב וצמא של תקופת המצור. הליצנים של ימי ראשית המדינה נהגו לומר שמדובר בלחמניות (לחם צר) וסודה או גזוז (מים לחץ), שזה בכלל פינוק...

זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ

כך אומרים בקיצור: אמרתי לכם מה עליכם לעשות. לכו בדרך זו וייטב לכם. אחד העם, במאמרו `לא זה הדרך`, המתווכח עם בני דורו על הפעולות המעשיות שעושים ראשוני הציונות בארץ ישראל, עשה שימוש בהיפוכו של הביטוי. למה התכוון? ניתן לו לנסח את דעתו:

כל זמן שלא הגיעה עוד השעה לעצם הרעיון לצאת לפעולה, תכלית כל מעשינו שאנו עושים עתה במתי מעט היא רק זאת: למשוך את הלבבות לעניננו, ורק מצד זה צריכים אנו להבחין אפוא בין טוב לרע ביחס לכל המעשים בארץ ישראל ובחוץ לארץ, ועל כן לא כמות מעשינו, כי אם איכותם היא העיקר לנו עתה...

כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ

תחילה נשים לב לאיות המילה `תאמינו`, שמשמעותו, ללא ספק היא – תיטו ימינה. ביטוי זה הופיע לראשונה בבראשית י"ג, כשאברהם מציע ללוט לבחור היכן להתנחל: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

כַּר נִרְחָב

`כר` בפסוק זה הוא שדה מרעה. צירוף המילים הזה הפך ברבות הימים לכללי הרבה יותר, ובדרך כלל מצטרפת המילה `לפעולה` לסופו. כך כותב דובנוב: `בימי "הריקונקיסטה" היה מצבם החברתי של היהודים יותר טוב וגם ניתן להם כר נרחב לפעולתם`.

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.

כותרת ספרו של רוברט יונק `שבעתיים כאור החמה`, העוסק בתולדות חקר האטום, לקוחה, ללא ספק מפסוק זה.
הביטוי `אור שבעת הימים`, שמשמעותו בפרקנו היא, פשוט, אור עז כמו אור של שבעה ימים ביחד, שינה משמעות אצל חז"ל:

דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין עמד וּגְנָזוֹ מהן ... ולמי גְּנָזוֹ? לצדיקים לעתיד לבוא (בבלי חגיגה)

וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף

מהי אותה `נחת`? כנראה נחיתת הזרוע. בעברית יומיומית אומרים `הנחית עליו מכה`, ובספרותית יותר – ממש כמו פה: `הראה את נחת זרועו`. המקור – בפרק זה.