מזמור תבוסת האדם - ישעיהו ל"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 09/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ישעיהו פותח את הפרק בהכרזה המבטיחה שכל מי ששודד ובוגד סופו יהיה רע ומר:

א ה֣וֹי שׁוֹדֵ֗ד וְאַתָּה֙ לֹ֣א שָׁד֔וּד וּבוֹגֵ֖ד וְלֹא־בָ֣גְדוּ ב֑וֹ כַּהֲתִֽמְךָ֤ שׁוֹדֵד֙ תּוּשַּׁ֔ד כַּנְּלֹתְךָ֥ לִבְגֹּ֖ד יִבְגְּדוּ־בָֽךְ

לאחר הפתיחה הזו פונה ישעיהו ליהוה ונשבע לו אמונים ואף מודיע ליהוה שהישועה תבוא ממנו, מיהוה:

ב יְהוָ֥ה חָנֵּ֖נוּ לְךָ֣ קִוִּ֑ינוּ הֱיֵ֤ה זְרֹעָם֙ לַבְּקָרִ֔ים אַף־יְשׁוּעָתֵ֖נוּ בְּעֵ֥ת צָרָֽה

זוהי נקודת מפתח במשנתו של ישעיהו – הישועה, הזמנים הטובים, יגיעו רק ע"י יהוה. בהמשך נראה שלא רק יבואו בידי יהוה, אלא אף יהוה עצמו ינהל את העניינים ללא מגע יד אדם.
=====
ישעיהו מוסיף עוד דברי שבח ליהוה ולבסוף נותן את נקודת העוגן המרכזית במשנתו:

ה נִשְׂגָּ֣ב יְהוָ֔ה כִּ֥י שֹׁכֵ֖ן מָר֑וֹם מִלֵּ֣א צִיּ֔וֹן מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה ׃ ו וְהָיָה֙ אֱמוּנַ֣ת עִתֶּ֔יךָ חֹ֥סֶן יְשׁוּעֹ֖ת חָכְמַ֣ת וָדָ֑עַת יִרְאַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא אוֹצָרֽוֹ

`יראת יהוה היא אוצרו`.
לפי ישעיהו – האוצר האמיתי שיש לאדם הוא `יראת יהוה`.
השאלה היא מה פירוש הצירוף `יראת יהוה`?
הסתכלתי קצת בויקיפדיה ומצאתי שההגדרה של הביטוי הזה נעה על סקאלה שבקצה אחד שלה כתוב `פחד`, בהמשך כתוב `כבוד` ובקצה השני כתוב `אהבה שאינה תלויה בדבר`.
אני חושב שרוב המאמינים מתרכזים מאוד קרוב לאזור בסקאלה של ה`פחד`. את זה מנצלים כוהני הדת לדורותיהם לצרכים האישיים שלהם.
ואני, החילוני שאינו מאמין בקיומו של עהוה, מסתכל על הסקאלה הזו מבחוץ.
למה התכוון ישעיהו? ננסה להבין בהמשך הפרק.
=====
ישעיהו ממשיך ומתאר עולם מלא חטאים ואסונות שבו מלאכי השלום ממש בוכים:

ז הֵן אֶרְאֶלָּ֔ם צָעֲק֖וּ חֻ֑צָה מַלְאֲכֵ֣י שָׁל֔וֹם מַ֖ר יִבְכָּיֽוּן

מה שהזכיר לי את שירה של צרויה להב (`פרח`) עם השורות על בכי המלאכים:
"מלאכים בכו לך
בעיניים יבשו"

ומה חושב ישעיהו על בני האדם – 3 מילים:

ח נָשַׁ֣מּוּ מְסִלּ֔וֹת שָׁבַ֖ת עֹבֵ֣ר אֹ֑רַח הֵפֵ֤ר בְּרִית֙ מָאַ֣ס עָרִ֔ים לֹ֥א חָשַׁ֖ב אֱנֽוֹשׁ

" לֹ֥א חָשַׁ֖ב אֱנֽוֹשׁ"
כלומר - טיפשים, חסרי אחריות.
=====
אז כשהעולם מלא חטאים ואסונות והאנשים האחראים על העולם חסרי אחריות הם, ההצלה היחידה הקיימת היא..... נכון – יהוה.
והינה מנבא ישעיהו על תקומת יהוה על פני הארץ:

י עַתָּ֥ה אָק֖וּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה עַתָּה֙ אֵֽרוֹמָ֔ם עַתָּ֖ה אֶנָּשֵֽׂא

או.... סופסוף. צריך לעבור דרך מעגלים אינסופיים של חורבן ותקומה עד שהוד אלוהותו מחליט להתערב.
וכשהוא מתערב האנשים מתמלאים פחד. עד כדי כך שהם יולדים חששות וקש שנשרפים באש:

יא תַּהֲר֥וּ חֲשַׁ֖שׁ תֵּ֣לְדוּ קַ֑שׁ רוּחֲכֶ֕ם אֵ֖שׁ תֹּאכַלְכֶֽם

גם החטאים עצמם יפחדו:

יד פָּחֲד֤וּ בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י׀ יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵשׁ אוֹכֵלָ֔ה מִי־יָג֥וּר לָ֖נוּ מוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם

בשלב הזה נראה ש`יראת יהוה` של ישעיהו קרובה ל`פחד` יותר מאשר ל`אהבה שאינה תלויה בדבר`.
=====
כעת מפרט ישעיהו את נפלאות המלוכה האלוהית:
- `הולך צדקות`, כלומר נוהג בצדק.
- `דובר מישרים`, כלומר דובר אמת.
- `מואס בבצע`, כלומר שהכסף אינו מדד להצלחה.
- `מעשקות נוער כפיו`, כלפיו לא עושק אנשים אחרים בדרכו.
- `אוטם אזנו משמוע דמים`, כלומר מקפיד על ערך החיים
- `עוצם עיניו מראות ברע`, כלומר לא רואה ברע משהו שיש לשאת אליו עיניים.

מסתבר שנפלאות המלוכה האלוהית הן כולם עניינים של מוסר אנושי פשוט. זה מה שעצוב, כי מסתבר שישעיהו לא רואה מצב שבני אנוש ישימו על עצמם מנהיג עם התכונות האלה.
ואז מסכם ישעיהו את עקר נבואתו:

כב כִּ֤י יְהוָה֙ שֹׁפְטֵ֔נוּ יְהוָ֖ה מְחֹקְקֵ֑נוּ יְהוָ֥ה מַלְכֵּ֖נוּ ה֥וּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ

השאיפה היא להיות יצורים שנטלת מהם כל אחריות והם מנוהלים ע"י יהוה.
ולמה – כי בני אנוש נכשלו בניהול מוסרי של העולם, שניתן להם עת יצאו מגן עדן.
=====
אני רואה בפרק הזה מזמור לתבוסת האדם.
יראת יהוה אינה קשורה ב`פחד` ואינה קשורה ב`כבוד` ואינה קשורה ב`אהבה שאינה תלויה בדבר`.
יראת יהוה של ישעיהו משמעותה – יראה לנו אלוהים את הדרך ואנחנו נעשה.
וכשזה יקרה לא נהייה יותר "בני אנוש".