הטבע שאחרי החורבן - ישעיהו ל"ד | מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה נחלת הכלל ת.פרסום: 09/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ, וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים, חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה, וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים, וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא, אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט, וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ, אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, אִשָּׁה רְעוּתָהּ:.

ישעיהו ראה בעיניו, ככל הנראה, אזורים שחרבו באסונות טבע או במלחמות, ואשר הטבע שלהם נשתקם בדרך שונה ממה שהיו לפני החורבן. הוא מתאר את השיחים הקוצניים העולים באותן מעזבות, ואת בעלי החיים שמוצאים בישימון החרב הזה את ביתם.

תיאור זה מזכיר לי את מה שמתרחש בעשורים שאחרי אסון צ`רנוביל, אותו אזור באוקראינה, שבשל הקרינה מהכור שדלף נעזב על ידי בני האדם, והטבע מחולל בו שינויים מוזרים ומעניינים. הנה תיאוריו של מי שביקר שם לאחרונה:

... חזיר הבר ניצב במרחק 30 או 35 מטר ממני, בתחתית גדה מכוסה עשב, ומביט היישר בי. אפילו מן המרחק הזה אני יכול לראות את חוטמו הארוך במידה מופרזת, את אוזניו המחודדות והאדירות ואת הזיפים לאורך גבו. הוא נראה כאילו הוא מעורב עם קיפוד, בכמה גוני צהוב (אוקר) ואפור. והוא גדול בהרבה משציפיתי, אולי בגובה חזה של אדם. הוא נראה כמו אל יערות שנשלף מתוך הישימון, מתבונן בעיניים פראיות במראה המשונה של בן אנוש הנגלה לפניו. לרגע אחד נדמה שהוא שוקל להסתער עליי, אולם מתחרט. כשהוא פוסע הלאה הוא נע בעוצמה, בקלות, על רגליים דקיקות ואציליות שאורכן כפול מרגלי חזיר, ונעלם במעבה העצים...

... האזור הסגור נהפך למעשה למעבדת קרינה עצומה, אזור שבו בעלי החיים כמעט אינם מופרעים וחיים לצד מספר מצומצם של בני אדם, כמו בעידן הטרום־תעשייתי, ולצד כמות אדירה של חומרים רדיואקטיביים, כמו בעידן הפוסט־אפוקליפטי. מבחוץ הפאונה נראית משגשגת: עליות חדות במספר היונקים הגדולים - בכללם זאבים אפורים, דובים חומים, איילים קנדיים, איילי כרמל וחזירי בר, הנפוצים באזור במספרים שלא תועדו זה יותר ממאה שנים. אבל המדענים מנסים להבין מה קורה בפנים, מה מתרחש בעצמות ובדנ"א של החיות הללו.

כשנכנסים לאזור הסגור, הדממה מכה בהלם. זה יכול היה להיות מפחיד, אלמלא היה כה מלבב. הרחובות בשולי צ`רנוביל משופעים בצמחייה עד שכמעט לא ניתן לראות שמדובר בעיירה. הם נהפכו למנהרות ירוקות שבהן דבורים מזמזמות, ציפורים מצייצות כמו תזמורת, המוני פרפרים מרפרפים, והמעבר כה צר שהוואן דוחק עשבים לצדדים בין בתים שכוסו ביער. הכל נראה כלקוח מתוך מעשייה רוסית עתיקה...

... אחרי האסון, לא רק בני האדם והחיות המבויתות שלהם - כולל 135 אלף בני צאן ובקר - נטשו. גם המינים ה"סינאנתרופיים", אלה החיים בסביבת בני אדם - יונים, סנוניות, עכברושים וכדומה - עזבו בהמוניהם, והותירו את האזור פנוי לצמיחתה מחדש של מערכת אקולוגית פראית, מעכברי יער ושדה שהחליפו את עכברי הבית, דרך ציפורי הבר ועד היונקים הגדולים.

תיאורים אלה מזכירים במשהו את תיאוריו של ישעיהו על המתרחש בטבע הצמחים וחיות הבר באזורים שנוקו טוטאלית מבני אדם. הטבע יודע, פחות או יותר, להסתדר בלעדינו, בני האדם; אבל האם אנו יודעים להסתדר בלי טבע?