מפלות ונשים - ישעיהו מ"ז | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 29/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נבואה על מפלת ממלכת בבל.
ישעיהו פותח בתיאורים משפילים על נפילת ממלכת בבל. אחזור לכך בהמשך המאמר.

בנוסף לתיאורי המפלה המשפילים מביא ישעיהו הסברים לנפילת ממלכת בבל:
הסבר 1:

ו קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֨לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד

ישעיהו מזכיר שבבל הייתה שליחת יהוה בענישת ישראל – `קצפתי על עמי.... ואתנם בידך`. אבל בבל הכתה בישראל ללא רחמים ואפילו פגעה בזקנים – `לא שמת להם רחמים על זקן והכבדת עולך מאוד`.
היחס המשפיל לזקנים, זו הנקודה.
הזקנים מייצגים כאן את החלשים שבחברה, שאפילו עליהם לא רחמו הבבלים.
ואנחנו היום, בחברה הישראלית המתקדמת, האם אנחנו מרחמים ומגנים על הזקנים? על החלשים?

הסבר 2:

ז וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֨לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ

ישעיהו מעלה את נושא היהירות. ממלכת בבל התנהלה כאילו מובטח לה שתשלוט בעולם לעד. שגיאה חמורה. היה עליה ללמוד מההיסטוריה של אימפריות קודמות: אימפריות קמות ונופלות, ומה שמפיל אותן הוא חטא היוהרה.

הסבר 3:

ח וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָ֔בָהּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל

בטחון עצמי מופרז. הרגשת עליונות של `אני ואפסי עוד`. הביטחון שלא יכול לקרות שום דבר רע.
אי אפשר שלא להיזכר בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור. חטא השאננות.
----------
ואיך לועג ישעיהו לבבל:

א רְדִ֣י׀ וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל שְׁבִי־לָאָ֥רֶץ אֵין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֨יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה

בבל מתוארת כבתולה שהסתכלו עליה כרכה וענוגה ועתה היא יושבת על הארץ, בעפר, מבוזה.

ב קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת

בבל עוסקת בעבודות דחק עלובות. אישה הטוחנת קמח, אישה ששערה פזור ובגדיה הבלויים לא מכסים את גופה.

וכך ממשיך הנביא ומתאר את הנפילה והביזיון של בבל בתיאורים משפילים של נערה ואישה מבוזה.

ולמה משולה בבל? איך לא, לאישה.
הינה ככה בונים סטיגמה שבה כשממלכה עולה ומנצחת היא מתוארת בתיאורים גבריים של מלך חזק, שרירים וכוח ואילו כאשר היא נופלת היא הופכת לאישה שלמעשה אנסו אותה וכבודה נרמס.
כך היו הדברים בתרבות העתיקה והסטיגמה הזו חדרה לנבואת ישעיהו.
לצערי – הסטיגמה נשארה עד ימינו.
כך התפתחה תרבות שלמה שבה "כבוד האישה בבית פנימה" כאילו כל כבוד המשפחה תלוי בכך שהאישה תהייה חסומה בפני כל מגע עם הסביבה שמא תיפגע ובכך ייפגע כבוד המשפחה כולה.
הנחת היסוד היא שהאישה אינה מסוגלת להגן על עצמה ולכן צריך להסתיר אותה כדי שלא יפגעו דרכה במשפחה כולה.
----------
עיר (ממלכה) שחומותיה נפרצו, אינה גבר שנכשל בניהול הקרב אלא אישה שנבקעו בתוליה בידי אנס מרושע, ואין מושיע.
----------
אז שני עניינים לנו בפרק:
1. חברות מתפוררות כאשר הן חוטאות לחלשים שבהן וכאשר הן הופכות ליהירות.
2. סטיגמת האישה החלשה המייצגת את כבוד המשפחה, ומכאן שיש להסתיר אותה שמא פגיעה בה תביא לפגיעה בכבוד המשפחה (וכבוד זה ערך חשוב).

לעניין הראשון אני בהחלט שותף.
העניין השני הוא דוחה בעיני.
הנביא פעל בסביבה תרבותית פטריארכלית עתיקה. האסון הוא שגם במאה ה 21 יש הדים משמעותיים לתפיסה הזו.