שיעור קצר בעברית - ישעיהו מ"ז |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 29/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ

חרפה היא בלשוננו בושה המלווה לעיתים גם באשמה. מהמונח הזה התפתח הצירוף המוכר `חרפת רעב`. מקור המילה בשור ח.ר.פ, שמשמעותו המקורית קללה. מי שמצוי בחרפה – כאילו קולל. כשאנו מביטים בפסוק השלם, אנו מבחינים בתקבולת: תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ. בפסוק זה החרפה אינה המצב המבייש, אלא ערוות הגוף, שחשיפתה בציבור מביישת את האדם. כמובן, גם כאן מדובר בתיאור סמלי, המפתח את דימוי בבל לעלמה שהיתה רכה וענוגה ומכובדת, וכעת חרפתה וערוותה נגלות לעין כל.

נָקָם אֶקָּח

הפועל שבבסיס הביטוי הוא נ.ק.ם, שמשמעותו הפשוטה היא גרימת נזק גדול למי שפגע בך. זוהי פעולת הנקמה, והמצב הנוצר כתוצאה מהנקמה נקרא בתנ"ך `נקם`. מפתיע שעל בסיס המילה הזאת נולדו צירופים כמו `לבקש נקם` או `לקחת נקם`, כאילו מפעולת הנקמה מבקש הנוקם לקחת משהו לעצמו. זו תפיסה מאד פרימיטיבית. מעבר לתחושת הריקנות שמלווה את סיום מעשה הנקמה, מעמיד עצמו הנוקם במצב בו יבקשו נקם מידיו, וחוזר חלילה...

וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ

כאשר ראובן אינו פוגע ישירות בשמעון, אלא מוסר אותו לידיו של לוי, והוא שיפגע בשמעון - הוא נותן אותו בידיו. בעל הכוח הוא ראובן, אך הוא מעדיף שהפוגע בשמעון יהיה לוי, זה שאולי לא יכול היה להשתלט על שמעון בכוחותיו הדלים.

הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ

העול הוא אביזר הרותם את בהמת העבודה לכלי העבודה. התמונה המקורית של ביטוי זה היא עול כבד מאד, המקשה על יכולתה של הבהמה לתפקד. תמונה זו מסמלת מצב בו השליט לוחץ על הנתינים לחץ כבד מאד, שהם מתקשים לעמוד בו.

לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ

לשים משהו על לבנו, משמעותו למקד את מבטנו על הדבר, כאילו הונח על לבנו, קרוב קרוב. מכאן התפתח הביטוי המקוצר `לשים לב`, שכבר איבד את התמונה המקורית הזאת.

אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד

ביטוי של גאווה מופרזת: אין עוד חוץ ממני. כל השאר אינם נחשבים. ביטוי זה מופיע בפסוק נוסף בצפניה ב`: זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד... מתאים לפעמים לראשי ממשלה או לנשותיהם.