אור גויים ומהרסייך ומחריבייך – הכל קשור| ישעיהו מ"ט | עופר בוריו

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 31/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הביטוי `אור לגויים` נתפס אצלנו לפעמים כמבטא את מצבינו כעליונים על העמים האחרים. כאילו אנחנו מהווים דוגמא ומופת לשאר העמים.
במאמר קודם התייחסתי לנושא וטענתי שהמשמעות היא שונה (פרק מב`). לא עליונות אלא מחויבות, תפקיד. כלומר – תפקידנו להגיע לרמת מוסריות גבוהה כחברה המושתתת על עקרונות צדק ומשפט ואז העמים האחרים יסתכלו עלינו וילמדו מאתנו. סוג של חברת מופת.
בפרק הזה מופיע שוב הביטוי:

ו וַיֹּ֗אמֶר נָקֵ֨ל מִֽהְיוֹתְךָ֥ לִי֙ עֶ֔בֶד לְהָקִים֙ אֶת־שִׁבְטֵ֣י יַעֲקֹ֔ב ֯וּנְצִירֵי יִשְׂרָאֵ֖ל לְהָשִׁ֑יב וּנְתַתִּ֨יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִֽהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ

ישעיהו מתאר את תפקידו שלו, כנביא (`עבד ה`) ומסביר שיהוה לא מסתפק בכך שהוא (הנביא) יחזיר את שבטי ישראל לארץ ישראל אלא הוא גם נדרש לשמש `לאור גויים` ובאופן הזה להפיץ את ישועת יהוה בעולם כולו.

חשוב לשים לב שאנחנו משתמשים בביטוי `אור לגויים` בעוד שישעיהו כותב `לאור גויים`.
השינוי במיקום של ה "ל" הוא חשוב.
אני חושב שאם ישעיהו היה מכוון לכך שעם ישראל הוא מופת לשאר העמים הוא היה כותב `אור לגויים`.
לעומת זאת, באופן שבו הביטוי כתוב כאן, בישעיהו (ובדומה לכך גם בפרק מב`) הרי שמדובר במשימה המוטלת על הנביא (או אולי על המשיח) להוות דוגמא או לחנך את הגויים (במובן של העמים כולם, או למעשה את האנושות, כולל עם ישראל) למודל האלוהי של החברה האנושית כפי שיהוה רוצה שתהייה (אמונה ביהוה וקיום חברת צדק ומשפט).
אז המודל האלוהי הרצוי הוא `לאור גויים`, קרי חברת מופת.
המנהיג לשם הוא ישעיהו (או המשיח).
הפיילוט למשימה הוא כנראה עם ישראל.
היעד הסופי – כל העולם.
----------
ולעניין אחר.
אנחנו שומעים היום, כחלק מהוויכוח הפוליטי בארץ, את המשפט `מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו`, עת מתנגחים הימין והשמאל זה בזה.
בימינו המשמעות הניתנת לביטוי היא שמי שגורם לחורבן או כישלון של ישראל (היום הכוונה למדינת ישראל) הם הכוחות הפנימיים והריבים והמחלוקות ביניהם.
הביטוי הזה גם הוא מופיע בפרק שלנו. בכלל ישעיהו היה קופירייטר מאוד מאוד מוכשר וכמעט כל פרק בישעיהו כולל ביטויים השגורים בפינו עד היום.
במקרה שלנו הביטוי מופיע בהקשר שבו ישעיהו קורה לבני ישראל שבגלות להאמין שאכן הגיע הזמן לגאולה (במובן של חזרה לארץ ישראל). ואז אומר ישעיהו – אם תאמינו, אז אלה שהרסו את ירושלים בעבר וגרים בה היום – יעזבו אותה. לא מדובר בכוחות פנימיים שהרסו בעבר או יהרסו בעתיד, אלא על כוחות חיצוניים שיעזבו את ארץ ישראל וירושלים, ברגע שישראל יאמינו ויחזרו לארץ ישראל:

יב הִנֵּה־אֵ֕לֶּה מֵרָח֖וֹק יָבֹ֑אוּ וְהִֽנֵּה־אֵ֨לֶּה֙ מִצָּפ֣וֹן וּמִיָּ֔ם וְאֵ֖לֶּה מֵאֶ֥רֶץ סִינִֽים ׃ יג רָנּ֤וּ שָׁמַ֨יִם֙ וְגִ֣ילִי אָ֔רֶץ ֯יִפְצְחוּ הָרִ֖ים רִנָּ֑ה כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ וַעֲנִיָּ֖ו יְרַחֵֽם ׃ ס יד וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי ׃ טו הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ ׃ טז הֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד ׃ יז מִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ

פסוק יב – קיבוץ היהודים מקצות העולם לארץ ישראל
פסוק יג – כל איתני הטבע שמחים בשיבת ציון.
פסוק יד – ציון (כלומר ארץ ישראל או ירושלים) אינה מאמינה בנס המתחולל ובטוחה שיהוה שכח אותה.
פסוק טו – הנביא מרגיע את ארץ ישראל ומסביר שיהוה לא שכח אותה בדיוק כפי שאם לא שוכחת את בניה שאותם ילדה.
פסוק יז – הינה הפואנטה: שובו מהר בנים ואז המהרסים והמחריבים יצאו החוצה מארץ ציון ותתרחש הגאולה.

כל הקטע הזה הוא למעשה דיאלוג שמביא הנביא בין יהוה לבין ארץ ישראל.

אז כדי שאויבי ישראל (מהרסיה ומחריביה) החיצוניים יניחו לה, נדרשים בני ישראל לחזור לארץ ישראל ולקיים בה חברת מופת בה יהוה יוכל להיות גאה.

ואת ההטעיה והשמוש הנואל בפסוק "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" מבצעים רבים מאנשי הימין, חלקם אוחזים בכיפה ובדתיות. הם יודעים מה באמת מקור הפסוק ועושים בו מניפולציה מכוערת נגד מי שאינו בדעתם הפוליטית. נבלים ברשות התורה הם.
----------
לסיכום – כשעם ישראל יצליח לממש את משימת הנביא לקיים חברה שהיא חברת מופת `לאור גויים` אז, ורק אז, אויבי ישראל (מהרסיה ומחריביה) יניחו לעם ישראל לקיים את אותה חברה בארץ ישראל.