רגע של עברית - ישעיהו מ"ט |מני גל

מאת: מני גל בתמונה שבויי לכיש https://www.ancient.eu/image/2805/prisoners-from-lachish/ ת.פרסום: 31/12/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 לְרִיק יָגַעְתִּי

בישעיהו ס"ה מופיע אותו צירוף מילים: לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה.

עבודה המסתיימת בריק, בכלום, ראויה לציון. אנשים אומרים `יגעתי לריק`, כשהם מתוסכלים מהתוצאות המאכזבות של עמלם הקשה. לא נעים לשמוע ממישהו אחר: `יגעת לריק...`.

וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם

כבר בפרק מ"ב פגשנו את הביטוי הזה: אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם.

ישעיהו חושב על המופת האמוני של עם ישראל, שבאחרית הימים ילכו כל הגויים לאורו. בפרק ס` הוא יאמר: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.

הביטוי הזה `אור לגויים`, הוא ביטוי מחייב, וכיום אנו מרבים לדוש בשאלה האם אנחנו, מדינת ישראל או העם היהודי אכן משמשים אור לגויים.

בְּעֵת רָצוֹן

בפרקנו מדובר ברצונו הטוב של האל: בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ .

עת רצון, או שעת רצון, זו שעה ממוזלת, או כפי שהמאמינים סבורים – שעה שבה מגלה האל רצון טוב. כיום הורחב הביטוי גם לשעות שבהן רצונם הטוב של בעלי הסמכות האנושיים, כמו אלה המופקדים על כספי הציבור, יתחשב במשאלות לבנו.

מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ

על פי ההקשר בפרקנו, משמעות הפסוק היא: אויביך ושונאיך יוצאו ממך, כלומר יורחקו ממך. כיום משמש הביטוי ממש במשמעות הפוכה, לציין אנשים מתוך העם היהודי, או מתוך מדינת ישראל, הפוגעים באינטרסים שלנו, בבחינת `כיש כאלה אחים, מי צריך אויבים`.

צַר לִי הַמָּקוֹם

עוד דוגמה לצירוף מילים, שמשמעותו השתנתה לבלי הכר ברבות הימים. הפסוק השלם אומר: עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה. כלומר – עוד יבואו ימים, ושבי ציון ימלאו את הארץ, עד שיהיה בה צפוף (`צפוף לרווחה`, כמו ששר ישי ריבו). כבר במשנה מופיע הביטוי הזה כמתאר צפיפות לא נעימה. במסכת אבות נאמר שאחד מעשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש היה `שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים`.

אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ

ישעיהו לא המציא את הביטוי הזה. הוא מופיע במקומות מוקדמים יותר בתנ"ך. `אפיים ארצה` ( מילולית: הנחיריים הגיעו לארץ ) היא כריעה על הברכיים ומבט כלפי מטה , ביטוי המביע בדרך כלל כניעות בפני הניצב ממול.