אני ואתה, נשנה את העולם - ישעיהו נ"א |עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 02/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ישעיהו מנסה לחזק את המעטים (כנראה) שמוכנים להקשיב ולשקול חזרה לציון (או אולי חזרו כבר ומבקשים חיזוק):

א שִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י יְהוָ֑ה הַבִּ֨יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם

כדי להתחזק למול המציאות הקשה (גלות וחורבן) חשוב להסתכל אחורה, למקורות (`צור חצבתם` – כלומר המקור שממנו נוצרתם).
ומהו אותו מקור:

ב הַבִּ֨יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם כִּי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַאֲבָרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ

הנביא לוקח את מאמיניו למקור מאוד ראשוני – אברהם ושרה.
לא יציאת מצרים הכרוכה בניסים. לא משה ומתן תורה. הרבה קודם, להורים המייסדים, עוד בטרם הייתה תורה ובטרם היו לעם – לאברהם ולשרה.
ומה היה מיוחד בהם? המיוחד שיהוה קרא להם אחד! אין הם יכולים להתקיים בנפרד. אין אחד מהם עדיף על השני. כמו בבריאת העולם בספר בראשית, פרא א`:

כז וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם

אז המקור אינו ההבטחה האלוהית.
כור מחצבתנו אינם אינסוף חוקים ומצוות שגורמים לכך שמרוב עצים לא רואים את היער ולא מבינים את המהות.
המהות היא הקשר המיוחד, שאינו ניתן להפרדה, בין זוג האבות המייסדים. אלה שיצאו לממש חזון של צדק ומשפט, שהיו מוכנים להתווכח עם האל כאשר נראה היה שאינו צודק, אלה שאמרו, בלשון אריק איינשטיין: "אני ואתה נשנה את העולם".
----------
ומהו השינוי? לאן מובילה הברית:

ד הַקְשִׁ֤יבוּ אֵלַי֙ עַמִּ֔י וּלְאוּמִּ֖י אֵלַ֣י הַאֲזִ֑ינוּ כִּ֤י תוֹרָה֙ מֵאִתִּ֣י תֵצֵ֔א וּמִשְׁפָּטִ֔י לְא֥וֹר עַמִּ֖ים אַרְגִּֽיעַ

מרתק.
ראשית – אנחנו נדרשים להבין שאנחנו עם ולאום ולא רק דת.
רבים טוענים כנגד הרעיון הציוני, שהיהדות היא דת ואינה לאום.
ישעיהו סובר אחרת – הדרישה היא לקיים עם ולאום ומכאן ברור שנדרשת מדינה.
ומוסיף הנביא את מהותה של אותה מדינה – לממש את תורת משה בהקשר של משפט וצדק ומתוך חזון שמימוש כזה יביא מרגוע לעולם ולא מדון ומלחמות.
לא כוח הזרוע נדרש מעם ישראל, אלא כוח המשפט והצדק. בהמשך מבטיח יהוה את הגנתו הפיסית (בנקודה הזו אני ממליץ לקיים כוח פיסי חזק משלנו כמנגנון להפחתת סיכונים...)
שוב חוזר הביטוי `לאור גויים` בשינוי שמחזק את שטענתי בפרק הקודם: `לאור עמים`. עמים כולל בתוכו גם את עם ישראל (למי שזה לא היה ברור מהפרק הקודם, שם נכתב `לאור גויים`).
לא `אור לעמים` כתיאור משימה חיצונית, אלא `לאור עמים` כתיאור דרישה למימוש משימה שכתוצאה ממימושה יבוא מרגוע לעולם באופן טבעי ולא מאיזו התנשאות גנטית.